.png)
השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak) | חלק 4
השיח המשעבד - אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותה הולכה האנושות שולל מאות ואלפי שנים. בניית השפה בצורה שקרית, שגרמה בסופו של דבר להנדסת התודעה אל תוך שיח של דרגות, של קיטוב ושל עבודת אלילי שקר. כדי לזכות בחירות האישית, ולהחזיר לידינו את הכוח שהפקדנו (מבחירה או מאונס) בידי "השליטים", עלינו להבין קודם כל ממה עלינו להשתחרר, מחיקת הידע הקודם חיונית לפני שמעבדים ידע חדש. מסה זו נכתבה על ידי פרדריק מאן (Frederick Mann). עקב אורכה, היא מוגשת כאן בחלקים נוחים להבנה ועיבוד. לנוחותכם, מצורף גם קובץ PDF להורדה אותו ניתן גם להדפיס.
השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak)
חלק 4
מסה מאת: פרדריק מאן
תרגום ועריכה: יעל רמון Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED http://threader.ecs.soton.ac.uk/lists/the_process/4102/attachment/the_process.4102.2.html
ניאו-רמאות ורמאות-עומק (Neo-cheating and Deep-Cheating)
המושג "ניאו-רמאות" נובע מן הנושא "ניאו-טק" שפותח על ידי ד"ר פרנק וואלס (Dr. Frank Wallace).
הבנתי את מנגנון הרמייה, היקף הרמייה שאנו כולנו נופלים קורבן לה, וכיצד ניתן להתמודד עם רמייה מתפשטת זו, קיבלה תמריץ עצום כאשר למדתי את הניאו-טק ויישמתי את עקרונותיו.
היה לי קל יותר לזהות ולהתמודד עם השיח המשעבד, ולהבהיר אותו למוחי.
תהליך ההבהרה כולל זיהוי, הטלת ספק, וחשיפה של המילים שה-"ניאו-רמאים" ו"רמאי-עומק" משתמשים בהן כדי להונות את קורבנותיהם חסרי הישע.
התקצירים להלן לקוחים מ"גילוי הניאו-טק, כרך 1":
"הרמאי המסורתי, למשל, הוא הגנב החמקן הגולמי.
הוא גם ביורוקרט חסר חשיבות או פוליטיקאי לעת מצוא.
הוא זקוק רק למעט כישורים והרבה חוצפה, כדי למצות את חייו.
אולם הוא חי בסכנה בלתי פוסקת שייתפס בפעולה וייאלץ לשאת בהשלכות.
"הרמאי הקלאסי, למשל, הוא הגנב האלגנטי מאחז העיניים.
הוא גם הטכנוקרט המכובד המסייע, למשל, לפתח כלי נשק עבור ממשלת דיכוי.
יישום כישוריו (שנדרשו שנים ללטשם או לפתחם) מאפשר לו חיים "טובים".
חוסר הכנות שלו נותר בדרך כלל חבוי ובלתי מזוהה עבור אלו הסובבים אותו כאשר הוא מרמה אינספור אנשים וחומס מידיהם את נכסיהם וחייהם.
הניאו-רמאי, למשל, הוא המנכ"ל המתוחכם המטפס בסולם התפקידים המתוגמלים היטב של התאגיד, באמצעות תככים ולא באמצעות מאמצים יצרניים.
הוא גם המנהיג הדתי המלקט לעצמו חיי-תהילה על ידי קידום הקרבה-עצמית בקרב ההמונים.
והניאו-רמאי האולטימטיבי הוא הפוליטיקאי, החובק את התפקיד הגבוה ביותר.
הוא אוחז בכוח באורח חיים מפואר, בכוח עצום, ומצוי באגו-טריפ ענקי כשהוא ממיר נכסים יצריים של פועלים תמימים לכדי אשפה בלתי יצרנית "לטובת הכלל" באמצעות מניפולציות חבויות של כוח ממשלתי (כגון מסים ותקנות).
הטכניקות שלו אינן דורשות כל כישורים או מאמץ: הוא פשוט מספיק ערמומי כדי להרחיק את רוב הציבור מן ההבנה שהוא פשוט מרמה אותם ללא הרף - מרוקן אותם ללא הרף מאנרגיית החיים שלהם ומנכסיהם.
והמסוכן מכל, הוא מתייחס לניאו-רמאות שלו כאל דבר הכרחי "לטובת הכלל".
ניאו-רמאים הם ללא ספק האיום הקטלני ביותר על היושר ועל האדם היצרני, בכל מקום...
המתבונן הזהיר יזהה, שהאחוז הגבוה ביותר, מעבר לכל השוואה, של אנשים המעורבים בבניית הערכה עצמית מזויפת כדי להצדיק את קיומם, הם אלו השואפים לקריירה פוליטית ודתית.
קריירות מסוג זה, הן מטבען אנטי-יצרניות ותלויות בהונאת הציבור לשם סחיטת כספים, כבוד וכוח...
אולם הערך העליון של מושגי הניאו-רמאות, הוא בכך שעזרי החשיבה החדשים הללו יהיו חוד החנית לדחייתם וחיסולם הסופי של הביורוקרטים האוחזים בכוח ובשלטון, המנהיגים הפוליטיים, אנשי העסקים הבלתי ישרים, הרשויות החיצוניות וכל יתר הניאו-רמאים.
מושגי הניאו-רמאות, כפי שנחשפים על ידי "גילוי הניאו-טק" הם מעזרי החשיבה העוצמתיים ביותר עבור שגשוג עתידי".
מכל מקום, קיימת רמה של רמאות שהיא עמוקה אף יותר מאלו שזוהו על ידי הניאו-טק.
אני קורא לה "רמאות-עומק".
לרמאות-עומק שני מרכיבים בסיסיים:
1. שכנוע אנשים לקבל מילים או מושגים מסוימים - כגון "מלך", "חוק", "ממשלה", "מדינה", "אומה", "חברה", "ארץ", וכד' (שכולן בגדר מילות שיח משעבד) - כתקפים. זה מה שניסה ג'והן הפעלולן החכם לעשות לשני השבטים מן הפרק הקודם, ביחס למושגים "מלך" ו"חוק".
2. שכנוע אנשים לקבל אנשים מסוימים כ"מיוחדים" או בעלי "כוחות מיוחדים". ג'והן הפעלולן החכם ניסה לעשות זאת בטענה שהוא היה "שליח האל", ובעזרת ביצוע פעלולים כגון הופעה והיעלמות של חפצים.
טרורקרטים הם "מיוחדים" משום שהם "הממשלה" ורק להם יש "כוחות מיוחדים" לעשות דברים מסוימים כגון "לקבוע חוקים".
כפי שנראה מאוחר יותר, רמאי-העומק היעילים ביותר הם עורכי הדין ודומיהם במקצועות "החוק".
דברי אטיין דה-לה-בואסי (Étienne de la Boétie)
לפני ארבע מאות וחמישים שנה, ב"דיון על השתעבדות מרצון" , כתב אטיין דה-לה-בואסי:
"לזה השולט בך יש שתי עיניים בלבד, שתי ידיים בלבד, גוף אחד, וזה לא יותר ממה שיש לכל בני האדם בכל מקום על פני האדמה; אין לו שום דבר מעבר לכוח שהענקת לו כדי להשמיד אותך.
מהיכן קיבל מספיק עיניים כדי לעקוב אחריך, אם לא הענקת לו אותן בעצמך?
כיצד יש ברשותו מספיק ידיים להכותך, אם לא שאל אותן ממך?
הרגליים הרומסות את עריך, מהיכן הגיעו אליו, אם אינן אלו שהיו שלך עצמך?
איך קיבל כוח להכריעך אם לא באמצעותך?
ואיך היה מעז לתקוף אותך אם לא היית משתף עמו פעולה?
מה יכול היה לעשות לולא אתה עצמך עצמת עין מלראות את הגנב שעשק אותך, אם לא היית שותף לרוצח שהרג אותך, אם לא היית בוגד בעצמך?
...מכל ההשפלות, שאפילו חיית הטרף בשדה לא תסבול, באפשרותכם להיחלץ אם תנסו, ולא על ידי נקיטת פעולה, אלא בכוח הרצון להיות חופשי. החליטו שלא לשרת יותר, ואתם חופשיים באחת.
אין כוונתי שתרימו ידכם על העריץ כדי להפילו, אלא פשוט שתפסיקו לתמוך בו; ואז הוא ישועבד לכם, כמו פסל עצום ממדים שבסיסו נמשך מתחתיו, והוא קורס מעומס משקלו ונשבר לרסיסים."
קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן תומך הקורבן בטרורקרטים העריצים:
1. על ידי הצבעה בבחירות פוליטיות;
2. על ידי תשלום מסים לטרורקרטים העריצים;
3. על ידי שימוש במילות השיח המשעבד של הטרורקרטים העריצים.
שקר המילה האחת
כדי להבין את כוחן ההרסני של מילות השיח המשעבד, הכרחי להבין שמילה, כשלעצמה, יכולה להיות שקר. אין צורך בביטוי או במשפט כדי לבטא שקר. מילה אחת מספיקה בהחלט.
כמה מילות שקר בודדות, כגון "זריחה", "שקיעה", הן אינן מזיקות. הן שקר משום שהשמש לא באמת "זורחת" או "שוקעת".
היות והכוכב סובב ואנו סובבים יחד עמו על פני האדמה, נראה לנו כאילו השמש "זורחת" או "שוקעת" - אם נתייחס אל עצמנו כאל עצם יציב שהשמש נעה ביחס אליו.
מלים אלו ככל הנראה נטבעו עוד לפני שאנשים הבינו שהארץ מסתובבת. ואף על פי כן, שימוש בהן - גם כשאנו מבינים שאינן נכונות במאה אחוזים - אינו מהווה בעיה. הן בלתי מזיקות.
המלים "מלך" ו"מלכה" - או "שליט" ו"נשיא" (במובן הפוליטי כ"נשיא" של "מדינה") - אף הן שקר - שקר של מלה-בודדת.
על ידי קבלת המילה "שליט" וחשיבה ו/או דיבור על אדם אחר כעל "שליט", אנו שמים עצמנו באופן אוטומטי בעמדה נחותה ביחס אליו - למעט, כמובן, אם אנו קוראים לעצמנו "שליט השליטים" ואחרים מתייחסים לכך ברצינות!
"שמי הוא אליס, אז אנא ממך הוד מעלתך" אמרה אליס בנימוס רב; אולם הוסיפה לעצמה, "למה, הרי בסופו של דבר הם רק חפיסת קלפים, אני לא צריכה לפחד מהם"!
...המלכה האדימה מרוב כעס, ולאחר שהביטה בה לרגע כמו חיה טורפת, החלה לצעוק, "עירפו את ראשה!
עירפו את..."
"שטויות!" אמרה אליס, בקול רם והחלטי, והמלכה השתתקה."
--לואיס קארול, אליס בארץ הפלאות
בקבלה ושימוש במונח "שליט", אנו נוטים לוותר על חלק מכוחנו לטובת הפעלולן החכם שעטה את מסכת "השליט". אנו מעמידים את הפעלולן כנעלה מאיתנו; ואנו מעמידים עצמנו כנחותים מן הפעלולן.
המילה "שליט" היא שקר.
משום שכפי שאמר דה-לה-בואסי, "לזה השולט בך יש שתי עיניים בלבד, שתי ידיים בלבד, גוף אחד, וזה לא יותר ממה שיש לכל בני האדם ..."
אין שום דבר "מיוחד בו המצדיק התייחסות אליו כאל שליט".
כינויו בשם "שליט" היא סוג של עבודת אלילים.
יש אנשים המסוגלים להגיע לאמצע הדרך ולחשוף את השקר בצעקה ש"המלך עירום!"
אולם כדי ללכת עד הסוף, עלינו לשאול תחילה "למה אנחנו הוזים עד כדי כך שאנו מתייחסים לאדם עירום כאל "שליט" (לכאורה)?"
ובהזיה כוונתי "לראות דבר שאינו קיים".
במקום בו קיים אדם רגיל, עובד האלילים "רואה" משהו נוסף או "מיוחד" ההופך את אותו אדם רגיל ל"שליט".
מעצם השימוש במילה "שליט" כמילה תקפה, אתם כופים, מפיצים ומנציחים את השקר - ובכך תומכים בעריצות. אתם מוותרים לטובתו על חלק מכוחכם; אתם מכפיפים עצמכם.
כדי לבטל את התמיכה עליכם להפסיק להזות ולראות בו "שליט", ולהתבונן במציאות הפיזית, שהיא - אדם רגיל עירום.
עליכם להפסיק לכנות אותו "שליט"; להפסיק לחשוב עליו כעל "שליט".
"היא הביטה במלכה, שנראתה כאילו עטפה עצמה לפתע בצמר.
אליס שפשפה את עיניה, והביטה שוב.
היא לא הצליחה להבין כלל מה התרחש.
האם היתה בחנות?
והאם זו היתה - - האם זו היתה באמת כבשה שישבה בצידו האחר של הדלפק?"
-- לואיס קארול, אליס בארץ המראות
(במלים אחרות, האדם שראיתם בהזיותיכם כ"מלכה", היה למעשה כבשה! - - נושא עיקרי ב"ספרי אליס").
