תורמים להמשך המשימה

טלפון.png
FOL Mock-Up small.png

חזק את גופך מפני רדיקלים חופשיים וקרינה אלקטרומגנטית 

בית המשפט המחוזי בגרמניה הצהיר: כי תקנת הקורונה אינה חוקתית

עודכן: 16 ביוני 2021

בפסק דין שניתן ב- 11 בינואר 2021 המהווה ציון דרך, הצהיר שופט בית המשפט המחוזי בויימאר (Weimar), גרמניה, כי האיסור על יצירת קשר חברתי אינו חוקי ומנוגד לחוק היסוד הגרמני (Gründgesetz).


התקנה באותה העת לא הייתה חוקתית מכיוון שלחוק מניעת זיהומים (Infection Protection Act) לא היה בסיס משפטי מספיק לתקנה כה מרחיקת לכת כמו איסור יצירת קשר, נכתב בפסק הדין. ההוראה על איסור יצירת הקשר הפרה את כבוד האדם ולא הייתה מידתית. (דווח ב- MDR Thüringen ב- 22 בינואר 2021).


במקרה זה, אזרח וייאמר הועמד לדין והיה אמור להיקנס בסך 200 אירו בגין חגיגת יום הולדתו יחד עם שבעה אנשים אחרים בחצר ביתו בסוף אפריל 2020. בכך הפר את דרישות הריחוק שהיו באותה תקופה, שהתירו רק לשני שכנים להיות ביחד. מסקנת השופט הייתה כי תקנת הקורונה אינה חוקית ומעוררת התנגדות במידה ניכרת.


זו פעם ראשונה ששופט עוסק בפירוט של עובדות רפואיות, בתוצאות הכלכליות ובהשפעות המדיניות הספציפית שהביאה מגיפת הקורונה.


בגרמניה יש מערכת משפט פדרלית, מה שאומר שעדיין אין פסיקה אחידה בנושא זה.

חלק משלטון החוק הוא הדרישה שהחוקים יהיו מוגדרים. חוקים לא יכולים לקבוע גזירות גורפות, כי זה יעודד פרשנות יתר על ידי הרשויות, דבר היוביל לכוח בלתי מוגבל שלהן. על פי חוק מניעת זיהומים, "הרשות המוסמכת תנקוט באמצעי ההגנה הנדרשים". במהלך האירועים הרגילים, המשמעות היא שאנשים נגועים או חשודים בזיהום יכולים להיות מבודדים או שמקומות מזוהמים יסגרו.

חוק מניעת זיהומים אינו קובע איסור כללי על מגע הנוגע לאנשים בריאים. עם זאת, כפי שטענו עד היום בתי משפט מנהליים רבים, ניתן להצדיק חריגה מהמעגל הרגולטורי של חוק מניעת זיהומים מעבר למהלך הרגיל של האירועים, אם מדובר ב"אירוע חסר תקדים" שהוא כה חדש, שהמחוקק לא יכול היה לקבוע את התקנות הנדרשות מראש.


השופט לא קיבל את החריגה הזאת, כיוון שכבר בשנת 2013 הכין הבונדסטאג (Bundestag) ניתוח סיכונים למגיפה שנגרמה על ידי נגיף "Modi-SARS" בשיתוף מכון רוברט קוך (Robert Koch Institute), בו תואר תרחיש עם 7.5 מיליון מקרי מוות בגרמניה בתקופה של שלוש שנים, ונדונו אמצעים נגד למגיפה שכזו (Bundestagsdrucksache 17/12051).

לאור אירוע כזה שנחשב לפחות בדרגת "סביר באופן מותנה", יכול היה המחוקק לבחון את תקנות חוק מניעת זיהומים ולהתאים אותן במידת הצורך. כישלון מדיניות זה, שכתוצאה מכך גרמניה נקלעה למגיפה כמעט לא מוכנה - ללא אמצעי זהירות חוקיים להילחם בה, ללא מלאי מסכות, בגדי מגן וציוד רפואי, לא יכול כעת להוביל לכך שפוליטיקאים יורשו לסגור כל פער רגולטורי שהם רואים לנכון.


זה נכון במיוחד לאור מצב המגיפה, כלומר הבסיס להרחבת התקנות מחוק מניעת זיהומים, אינו קיים (עוד). כבר באביב מספר הנגועים והחולים צנח, ובכך הסגר הגיע מאוחר מדי וכלל לא היה יעיל.


בשום זמן לא התרחשה סכנה קונקרטית של עומס יתר על מערכת הבריאות עקב "גל" של חולי קוביד-19. כפי שניתן לראות ממרשם DIVI לטיפול נמרץ, שהוקם לאחרונה ב- 17 במרץ 2020, לפחות 40% ממיטות הטיפול הנמרץ בגרמניה היו פנויות לאורך חודשי מרץ-אפריל.

בתורינגיה (Thuringia) דווח על 378 מיטות טיפול נמרץ כמאוכלסות ב- 3 באפריל 2020, 36 מהן תפוסות על ידי חולי קוביד-19, זאת לעומת 417 מיטות פנויות.

ב- 16 באפריל, יומיים לפני שהוצאה התקנה, דווח על 501 מיטות טיפול נמרץ תפוסות, 56 מהן עם חולי קוביד-19.

המספר המרבי של חולי קוביד-19 שדווחו בתורינגיה באביב היה 63 (28 באפריל), ומספר החולי קוביד-19 לא היה בשום תקופת זמן בקרבת טווח שאיים בעומס יתר של מערכת הבריאות.

הערכה זו של הסכנות האמיתיות הטמונות בקוביד-19 באביב 2020, אומתה על ידי ניתוח נתונים מ -421 בתי חולים על ידי עמותת יוזמת רפואה איכותית (Quality Medicine Initiative), שהגיעה למסקנה כי מספר מקרי ה- SARI (Severe Acute Respiratory Infection - זיהום חריף בדרכי הנשימה) שטופלו בחולים מאושפזים בגרמניה במחצית הראשונה של 2020, היה נמוך בהרבה מאשר במחצית הראשונה של 2019 (187,174 ו- 221,841, בהתאמה), למרות שנתונים אילו כללו מקרי SARI הקשורים לקוביד. גם מספר מקרי הטיפול הנמרץ וההנשמה היו נמוכים יותר במחצית הראשונה של 2020, מאשר בשנת 2019 על פי ניתוח זה.


הסטטיסטיקה של התמותה מציירת תמונה דומה.

על פי ניתוח מיוחד של המשרד הסטטיסטי הפדרלי (Federal Statistical Office), 484,429 בני אדם מתו בגרמניה במחצית הראשונה של 2020, לעומת 479,415 במחצית הראשונה של 2019, 501,391 בשנת 2018, 488,147 בשנת 2017 ו- 461,055 בשנת 2016. בהתאמה, גם ב- 2017 וב- 2018 היו יותר מקרי מוות במחצית הראשונה של השנה מאשר בשנת 2020.


תחזיות הפחדה שהשפיעו משמעותית על החלטת הסגר באביב התבססו גם על תפיסות מוטעות לגבי שיעור התמותה מהנגיף (המכונה שיעור מוות מזיהום או IFR) ועל חוסר חסינות בסיסית לנגיף באוכלוסייה. על פי מטא-אנליזה של המדען הרפואי והסטטיסטיקאי ג'ון יואנידיס (John Ioannidis), אחד המדענים המצוטטים בעולם, שפורסם באוקטובר בעלון ארגון הבריאות העולמי, שיעור התמותה החציונית היא 0.27%, שתוקנה ל- 0.23%, שיעור לא גבוה יותר מאשר במגיפות שפעת מתונות.


מסקנת השופט: לא היו "פערים בלתי מוצדקים בהגנה" שהיו מצדיקים שימוש בסעיפים כלליים. צעדים אלה היו פוגעים בכבוד האדם, אשר "מובטחים באופן בלתי מעורער" בסעיף 1, פסקה 1 לחוק היסוד. זו תוכחה מסיבית לממשל הפדרלי.


השופט מסכם את הדיון הממושך כך:

"איסור כללי על יצירת קשר הוא פגיעה קשה בזכויות האזרח. זהו אחד מחירויות היסוד של אנשים בחברה חופשית להיות מסוגלים לקבוע בעצמם עם אילו אנשים (בהנחה שהם מוכנים) ובאילו נסיבות הם נכנסים למגע. המפגש החופשי של אנשים זה עם זה למטרות המגוונות ביותר הוא בעת ובעונה אחת הבסיס היסודי של החברה. המדינה צריכה להימנע מכל התערבות מכוונת ומגבילה. השאלה כמה אנשים אזרח מזמין לביתו או עם כמה אנשים אזרח נפגש במרחב הציבורי