.png)
האם אתם לוקחים אחריות על עצמכם ועל הבריאות שלכם? | בהשראת ד"ר ז'ילבר רנו וג'וזף פילאטיס
בחיפושיי אחר תשובה, איך זה שאנשים לא רואים מה קורה?
איך זה ייתכן שננקטים כלפינו אותם צעדים שננקטו במלחמות עבר ואנשים מאבדים את מקומות העבודה שלהם,
הילדים והמבוגרים מאבדים את החופש שלהם לבחור לאן ללכת ומה לעשות והכי הכי את החופש להחליט על הגוף שלהם מה נכון ומה לא, איך יש כאן מסיכות בכפייה, בעוד שבמדינות אחרות יש בחירה? איך אנשים שולחים ילדים לבית הספר ומכריחים אותם לעטות מסיכות או לעבור בדיקות?
איך זה שמעטים פועלים והרוב לא פועלים, מרימים ידיים מראש, לא מתנגדים לדברים שבעולם הגדול, במדינות אחרות,
כן מעזים להתקומם ומצליחים ליצור שינוי? איך זה שכאן זה לא קורה?
התחלתי למצוא תשובות בתוכי ומתוך חקירה פנימית הגעתי להבנות מסוימות שעשויות לאפשר גם לאחרים להבין.
הדרך הטובה ביותר לעתיד טוב יותר, היא לקחת אחריות על עצמנו, כדי לרפא זיכרונות חוזרים,
דפוסים וחוויות חוזרות שכבר אינן מיטיבות עבורנו ועבור הסביבה שלנו.
המודעות לקשר בין הגוף והנפש וכל הפוטנציאלים שאנו נושאים בתוכנו,
היא תחילת הדרך לחשיפת מי אנו באמת והגשמת הייעוד שלנו.
לכוון את עצמנו מתוך הבנה מעמיקה לנדיבות, שלווה, בריאות ושמחת חיים, במקום עצב וסבל.
כל אירוע שמפעיל אתכם, כל ביטוי של מחלה בגוף הפיסי, מקורם באירועי עבר שחוויתם,
או שקודדו אצלכם בקוד הגנטי, או שמוחזקים בתודעה הקולקטיבית.
דוגמא מהחיים בישראל: עקיפות בכביש, לרוץ להיות ראשונים בתור ואף לעקוף.
תרחישים שלא נראה ברוב המקומות האחרים בעולם.
כל אלו ועוד הם תוצאה של משהו תודעתי שורשי, של אמונה תודעתית "שאין לנו מקום"
גורשנו מאדמותינו משחר ההיסטוריה. התחושה הזו הולכת איתנו
לכל מקום ולכל סיטואציה בתודעה הקולקטיבית שאנחנו מחזיקים.
שום דבר אינו שטחי.
ככל שנעשה עבודה פנימית ונבחין בכך, נוכל להשתחרר מהתודעה הקולקטיבית
וכך גם להדהד את זה לסביבה, כמו אדוות שיוצרות רטט
שמשנות תדר, יוצרות לבסוף שינוי.
עפ"י גישתו של ד"ר ז'ילבר רנו, המלמד את שיטת הריקול הילינג -
בהשראת עבודתם של ד"ר סבאח וד"ר האמר – "הכל מתוכנת במונחים של השרדות בביולוגיה שלנו."
ולמה הכוונה?
ישנם חוקי טבע ביקום – חוויות החיים שלנו, משקפות את האינטליגנציה של הטבע עצמו.
החיים שלנו כיום מייצגים תקופה אחת בזמן, מתוך כל תקופות החיים,
כך שהמוח שלנו מכיל בעצם את המידע ההתפתחותי של כל היצורים שחיו במהלך כל תקופות החיים ביקום.
החלק הבלתי נראה, שולט בנראה.
האמרה שבני האדם הם חלק מהשלם הגדול – וגם הביטוי רקמה אנושית אחת, אינו ביטוי סתמי.
ניתן לראות זאת באוכלוסיות בעלי חיים וגם בצמחים.
למשל, חיות וצמחים לא יתרבו באופן טבעי, כשיש מחסור בסביבתם או ישדרו אחד לשני אם יש רעלים בסביבה,
כך גם אנחנו, רק שלנו יש תודעה שניתן להבין או לשבש.
העולם הכולל את כל בני האדם, החי והצומח, המנגנון הפועל הוא הישרדות.
מכאן נובע שכל שינוי ביולוגי, כמו מחלה, פגיעה חיצונית בגוף ואף תהליך החלמה הינו בעל משמעות עצומה.
כשאנשים חולים במחלה מסוימת או נפגעים מתאונה,
הם יכולים לקחת את זה למקום של למה זה קרה לי, למה זה מגיע לי ?
או שהם יכולים להתחיל באמת לחקור ולהגיע לשורש ולגלות על עצמם -
דברים שאחרת אולי לא היו מגלים. כי כל דבר שקורה בחוץ בעצם משתקף בתוכנו.
ועפ"י חוק טבע ביולוגי זה, גם ההיפך הוא הנכון, כל עבודה פנימית שנעשה תשתקף החוצה.
במצבים מסוימים הריפוי יתרחש מידית לאחר גילוי הסיפור שעומד מאחורי המצב הרפואי הזה, או הרגשי הזה.
אך גם אם הריפוי לא יתרחש מידית עצם גילוי הסיפור והבנתו יעזרו לנו לפתור עם עצמנו ועבור הסביבה שלנו הרבה סיפורים דומים.
נגע בעור, כגון יבלת – שרופא מאבחן כויראלי – הוא בעצם מופע מובהק למצב ריגשי של אובדן. זה יכול להיות אובדן של אדם יקר, או ניתוק קשר מאדם שעדיין בחיים, או אובדן אחר, כל אחד והסיפור שהוא נושא איתו.
הגוף מגיב. האדם, למרות שהתרחק רבות מהטבע, עדיין נתון לחוקי הטבע. הם לא פוסחים על אף אחד.
אך הם באים לידי ביטוי בכל אחד באופן אחר לפי הסיפור המדוייק שלו. שלה.
לעיתים הסיפור הוא בכלל לא שלנו ואנחנו נושאים אותו מדורות קודמים
סיפור להמחשה:
ישנם סוגים שונים של ניוון שרירים. בחקירת רוב המקרים באמצעות אותה שיטת היזכרות – Recall Healing
המנגנון זהה, אך הסיפור מעט שונה ועל כן יתבטא קצת אחרת.
הקונפליקט קשור ברוב המקרים לטונוס השרירים שמאבד את יכולתו לתפקד ובעצם הגוף רוצה לפעול, אך המוח מצא פתרון למקרה שהיה בעבר ואינו מאפשר.
הסיבה שאינו מאפשר, היא כי הוא זיהה סכנה הישרדותי בעצם הפעולה.
מהן סכנות הישרדותיות למשל?
בהווה – לחימה במלחמה עבור צדק ללא אמצעי לחימה, ללא יכולת להרים פיסית ידיים, לרוץ,
היא מלחמה די אבודה מראש.
מדוע קרתה?
בבחינת העבר של אותו מקרה, הסבא נחשף למות אחיו.
בתקופת הנאציזם, האח הבכור היה בעל דוכן וכשניגש אליו חייל גרמני, קנה ממרכולתו ולא שילם,
הוא הרגיש שנעשה לו עוול וניסה לעמוד על שלו.
במלחמה למען הצדק הוא הפסיד, לא היה לו איך להגן על עצמו, נלקח למעצר ועבר עינויים קשים.
בזכות תעודת זהות בדויה, הנאצי לא ידע שהוא יהודי ובאמצעות קשרים, הצליחו לשחררו חזרה הביתה
אך, מצבו הבריאותי התדרדר במהירה, אובחן עם טיפוס ונפטר.
לאותו נער, היה אח צעיר ממנו בשנתיים שאץ ורץ לחפש רופא בלילה למרות שהיה עוצר ע"י הנאצים.
כנגד כל הסיכויים הגיע לביתם של רופא ואז רופא נוסף ואף אחד מהם לא הסכים לצאת בעוצר.
כשחזר אחרי שכל מאמציו נכשלו, גילה שאחיו נפטר.
זהו מצב טראגי של מלחמה, תחושה שנעשה עוול, חוסר צדק, מצב של פיחות ערך וחוסר אונים.
מצב שמהדהד לדורות הבאים.
במקרים מסוימים יכול ליצור אמונה שתנועה מובילה למוות או לפגיעה כלשהי בחופש (מעצר פיסי או תחושה של פגיעה בחופש)
או שלחימה על הצדק מובילה למוות.
המוח בהתאם למצב של אותו אדם – יכול לגרום למשל שהצאצא שבבטנה של האם יפסיק לנוע, והיא תפיל.
או למצב שיוולד תינוק שיפתח בהמשך חייו ניוון שרירים, כדי שלא יוכל לצאת למלחמה כלשהי, כי זו סכנת מוות מבחינת המוח.
חוק הטבע של הסיבה והתוצאה בהתגלמותו.
אך התוכנית הזו לא שייכת באמת לאותה אישה ועל כן, באמצעות עבודה פנימית, היא יכולה לשחרר אותה.
אם זה הסיפור היחיד שהיא סוחבת ואינו שייך לה, היא תרפא את עצמה, אם יש סיפורים נוספים, עליה לגלותם.
לקחת אחריות במקרה הזה על המצב כיום, באמצעות מציאת הסיפור מהעבר,
מאורעות שאנחנו משויכים אליהם, אבל הם לא שלנו.
כל שלב, הוא מרפא.
ג'וזף פילאטיס כותב בספרו:
בזמן המירוץ של האדם לקידמה, , הוא התעלם מיצירת הפלא הכי מדהימה – האדם!
אילו האדם ישקיע בעצמו את הזמן והאנרגיה שהשקיע ומשקיע בתעשייה, האנושות היתה מתקדמת באופן מדהים ובלתי ייאמן!
ההזנחה של עצמנו, היא הרסנית ליעילות הפיסית והמנטלית שלנו ומובילה להחלשת המורל, מתוך כך להתגברות חוסר הכנות עם עצמנו והסביבה, חוסר מוסריות, אובדן כל השקפת עולם אמיתית לגבי האחריות שלו על עצמו והסובבים אותו.
בהתאמה למצב הזה מתרחש אובדן תרבות האידיאל והאתיקה. אלו לא רק מילים – אלו הן עובדות.
האם הציביליזציה אחראית על מצבו הפיסי והמנטלי של האדם כיום ?
לא קשה להשיב לשאלה זו אם מסתכלים מנקודת השקפתו של הבורא.
בהתחשב בעובדה שהמדע המודרני לא תורם כלכלית לאדם החי בערבות הפרא, או מבחינה מנטלית, עדיין או לפחות, הוא לא נפגע מבחינת התפתחותו הפיסית.
עובדה זו ניתן להמחיש באמצעות השוואה של מצבו הפיסי הממוצע של האדם החי בערבות הפרא,
מול האדם הממוצע החי בציוויליזציה.
מבחינה הגיונית, אדם צריך לפתח את מצבו הפיסי בו זמנית עם פיתוח השכל – התודעה.
האחד לא אמור לבוא על חשבון השני.
אחרת, לא ניתן להשיג איזו בין הגוף לנפש ויהיה חוסר בהרמוניה בין בריאותו הפיסית למנטלית,
כפי שרבים מבני האדם חווים היום.
אם האדם ימשיך להזניח את עצמו בהתמדה, או שימשיך להיות תלוי בתרופות ושיטות אורתודוקסיות,
המצב שלו רק יורע ככל שהזמן יעבור.
יש לערוך מחקר קיצוני על מנת לגלות וליישם את חוקי הטבע
המבטיחים שהאדם יממש את זכותו המולדת לאיזון בין הגוף לנפש.
מחקר המשווה בין שני סוגי התרבויות המוזכרות כאן.
בקצרה, כל שעלינו לעשות הוא לצאת למסע של "דרך החיים"
ולזהות בחיים עצמם מלידה, דרך הילדות ועד גילנו היום, על מנת למצוא מי אחראי להפרעת ולהפרת האיזון בין הגוף לנפש. כך יהיה קל לזהות ולהבין את הגורמים ולתקן אותם כך שיהיו מותאמים לחוקי הטבע."
מתוך הספר שכתב ג'וזף פילאטיס Return to Life & Your Health
עלינו קודם כל לזהות מה מפריע לנו, מעכב אותנו או חוזר על עצמו באופן שכבר אינו מיטיב עם המסע שלנו, בין אם זה דפוס רגשי או מצב של מחלה.
לשאול שאלות, לזהות ולהכיר מי אנחנו באמת והאם אנחנו מהווים דוגמא אישית לדור הבא?
מי אחראי על בריאותם וטובתם של הילדים? זאת ועוד במאמר הבא
מקורות מידע:
ספר ריקול הילינג, ד"ר ז'ילבר רנו, פיענוח סודות המחלה, בהשראת עבודת ם של ד"ר סבאח וד"ר האמר
ספר Return to Life & Your Health ג'וזף פילאטיס
זהו מאמר ששי בסדרת המאמרים שנכתבו ע"י עדי לשם
כל הזכויות שמורות
אין להעתיק, לשכפל את המאמר או קטעים ממנו.
עדי לשם - לשעבר בעלת סטודיו לפילאטיס מזרן ומכשירים
בגישת BASI - Body Arts and Science
בו לימדה את גישת הפילאטיס
והיתה מורה ומטפלת בתטא הילינג וריקול הילינג
והנעת הגוף מבפנים החוצה.
הוכשרה להדרכת התעמלות מכשירים ופעילות גופנית לאוכלוסיות מיוחדות מכון וינגייט
ביוכימיה ומדעי המזון BSc- האונ' העברית - מזון, תזונת האדם, מיקרוביולוגיה, פתולוגיה של מחלות ועוד
מחברת הספר בעברית "אשליית הגוף" www.insideout.life
באנגלית באמזון "The Body Illusion"
צילום ועיצוב תמונה: ענבר לזר
עיצוב לוגו אינפיניטי: ענת שמר
עיצוב לוגו Insideout: נועה טימור דוד
עיצוב קאבר הפוסט: רפאל בן דור
