תורמים להמשך המשימה

טלפון.png
FOL Mock-Up small.png

חזק את גופך מפני רדיקלים חופשיים וקרינה אלקטרומגנטית 

החבר המדבר | ליקום תזמון משלו | נירית ליבסמן

עודכן: 16 בספט׳ 2021


מה שאני רוצה, זה לא בהכרח מה שנכון שיקרה


כמה פעמים למרות שבאמת התאמצתם למשל לעמוד בזמנים או ללכת בהתאם לתוכניות שתכננתם, ולא תמיד זה יצא לפועל כפי שרציתם? אני בטוחה שהמון, בדיוק כמו שלי זה קרה מיליון ואחד פעמים.

וכשזה היה קורה זה היה מרגיז אותי והרגשתי שזה די דופק לי את כל התוכניות ושכל הלו"ז שלי היה יוצא מאיזון, אבל פעם אחר פעם הייתי מגלה (לפעמים בצורה ברורה ביותר), כמה מה שקרה, טוב שקרה, והכל הסתדר מעולה בסופו של דבר.. ואני אתן כמה דוגמאות קטנות (מיני רבות)...

במשך משהו כמו שבועיים/שלושה ניסיתי לתפוס את הגנן שטיפל בגינה שלנו, בין אם פיזית ניסיתי להיפגש איתו ובין בטלפון, ופשוט לא הצלחתי, והמפגש איתו היה חשוב לי מאוד כי היו כמה דברים שהייתי חייבת לסגור איתו.

כשהוא התקשר אלי, אני לא יכולתי לדבר, וכשאני התקשרתי אליו, הוא לא היה פנוי , וככה זה נמשך מצב הזוי כזה למשך שבועיים-שלושה.

באחד הימים הייתי צריכה לצאת מוקדם מאוד מהבית, ולעבור לפני העבודה דרך הדואר, וקמתי מוקדם כדי להספיק להגיע לדואר לפני העבודה, אבל למרות שקמתי מוקדם כדי להספיק, לא משנה כל מה שניסיתי לעשות באותו בוקר, בסוף יצאתי מאוחר יותר ממה שתכננתי, ונתקעתי אפילו בפקק קטן, שגרם לי להגיע באיחור רב יותר לדואר, וכל התכנון שלי לאותו יום כבר חרג בהרבה מהזמנים שתכננתי ודי התעצבנתי.

לא היה לי סבלנות כבר לבוקר הזה שהתחיל עקום, ובאיחור, ולא הבנתי מה הקטע ששום דבר לא הלך חלק בבוקר.

וכשכבר בשיא העצבים הגעתי לדואר, וראיתי את כמות האנשים שעמדו בתור לפניי, זה לא תרם להרגשה שלי ורק הוסיף ליום המעצבן הזה, אבל אז כשנכנסתי לדואר, תוך שאני סוקרת במבטי את כמות האנשים שמחכים גם הם לקבל שירות, תוך כדי שאני מחשבת כמה זמן אני צריכה להיתקע בתור ולאחר לעבודה, פתאום להפתעתי הרבה אני רואה את הגנן שלי, גם עומד בתור ומחכה.


כמובן ששמחתי ומיד ניצלתי את ההזדמנות היקרה מפז לשוחח איתו על כל מה שהייתי צריכה, וכאשר הייתי כבר בדרך לעבודה, לא הפסקתי לגלגל במוחי איך יום הזה נפתח, וכמה שהתעצבנתי ולא הבנתי מה הסיפור הזה על הבוקר של כל הלו"ז שהשתבש.


ונפל לי האסימון בצורה מאוד רצינית אז, שלולא כל העיכובים בבוקר, שלא היה מובן למה לא הצלחתי לעמוד בזמנים כי קמתי בזמן, וגם למה פתאום נכנסו לי דברים לא מתוכננים על הבוקר, והפקק בכביש.. לא הייתי פוגשת אותו ולא הייתי יכולה לסדר את הדברים שהייתי צריכה לסדר ולברר.

בעצם, מה שקרה זה שהיקום נענה לבקשתי הפנימית להיפגש סוף סוף איתו ולהסדיר את כל העניינים, והבנתי שכל הבוקר הלא ברור הזה שקמתי אליו, למעשה פעל בצורה מאוד מדויקת עבורי.

בטח גם לכם קרו מעין ניסים קטנים כאלה, כמו למשל יום כזה שאני ממהרת לאיזשהו מקום בבוקר, ואני יודעת שככל שאגיע מאוחר יותר, הסיכוי למצוא חניה ולהגיע לפגישה שנקבעה לי בזמן הולך ויורד ואפילו שואף לאפס, ולמרות שאני יוצאת בזמן מהבית והכל נראה שמתקדם לפי התוכנית, פתאום אני נתקעת בפקק של החיים, שלא אמור להיות בכלל באזור הזה בד"כ, ומד הלחץ והעצבים עולה כשאני זוחלת לאיטי עם האוטו בכביש, ורואה כבר בעיני רוחי איך אני מפספסת את הפגישה הכל כך חשובה לי, ובכלל - מה הסיכוי גם יהיה למצוא חנייה ולצמצם את הנזק שנגרם לי עם אותו אדם שהייתי אמורה לפגוש אותו..?


ובאורך פלא, שלא ברור איך זה קרה, לא רק שאני מגיעה בול בזמן, אלא שאני מגיעה לכתובת שאני צריכה להיות בה, ושם מחכה לי מקום חנייה מושלם, מקום ריק שכאילו פנוי רק בשבילי ומחכה לי שאחנה את האוטו - כאילו, מה הסיכוי שזה יקרה ??? ועוד ברחוב הכי צפוף ומלא בתל-אביב?


ושוב אני מתוודעת לכלל המעין קוסמי הזה, שלא כל מה שאני חושבת שנכון שיקרה לי ובזמן שנראה לי הכי טוב, זה באמת הדבר הכי טוב/נכון בשבילי.

מקרים כאלה ואחרים, שקורים לי ולאחרים גם אני בטוחה, אנחנו לא תמיד מייחסים להם חשיבות מספקת, הם נראים לנו או כיד המקרה, או שאנחנו לא מספיק מבינים את המשמעות שלו, אבל המצבים האלה הם הדרך של היקום לתקשר איתנו, ולתת לנו להבין שמה שקרה עד עכשיו, לא קרה סתם, והכל נעשה לטובתנו.


וברגע שהחלטתי לאמץ את זה לחיים שלי, את ההבנה, שאם משהו מתפקשש בדרך, בטוח, בטוח, בטוח שיש לזה סיבה (אם כי לא תמיד אני אדע מהי הסיבה), ושזה המצב הנכון והמדויק ביותר עבורי, אפילו שזה משבש לגמרי את התוכניות שלי.


ומה שצורת הסתכלות כזו על החיים גרמה לי להרגיש (בימים שאני זוכרת לזכור את זה), זה הרבה יותר שלווה, ותחושה של ביטחון שלא משנה מה שקורה, זה כנראה באמת כל מה שצריך לקרות - וזו תחושה משחררת, מאוד!

בתכלס, ברגע האמת כשזה קורה והתוכניות לגמרי משתבשות, לא תמיד אני מצליחה להתעלות ולזכור שיש משהו גדול ממני שאחראי על הסיטואציה , וזה לגמרי כבר לא בידיים שלי, אבל כשאני מתעוררת ונזכרת, זה ממש כמו שזכיתי בלוטו, הכל נרגע, ובאורח פלא, הכל מסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר.