החבר המדבר | על הפרעות קשב וריכוז | נירית ליבסמן

אנחנו ממש בתחילתה של שנה חדשה בבית הספר, והנושא הזה של הפרעות קשב וריכוז במשך הרבה זמן משך את תשומת ליבי, בעיקר לנוכח התרחבות התופעה גם בארץ שלנו ובכלל בעולם, ולא יכולתי שלא לתהות, האם באמת באמת ישנה תופעה שכזו? הפרעה שכזו? או שנוח לכולם לחשוב שהיא קיימת..

זאת הסיבה שבלילה חורפי אחד לפני כמה שנים, הקלטתי את הקובץ שמע הזה בדיוק על הנושא הזה.

ישנם הרבה מאוד חילוקי דעות בנוגע לנושא הזה. הוא מאוד מורכב וקשה לדבר עליו בצורה אובייקטיבית, בעיקר מאחר וההורים עצמם מאמינים בקיומה של בעיה שכזו, המורים רובם בטוח, ואיך לא - כל אנשיי המקצוע שבאים "לסייע".

אני יודעת גם שהנושא הזה לא פשוט להורים עצמם, כי הרי מה כל הורה רוצה? רק בטובתו של הילד, ובאין ברירה, כאשר הילד מתפרע, מציק, לא מרוכז בבית הספר, הציונים שלו יורדים, הוא לא מנצל את כל הפוטנציאל האישי שלו, מפריע בכיתה לשאר הילדים, קשה איתו גם בבית ועוד ועוד ועוד.. אז בלית ברירה הם קודם כל משתכנעים שבאמת יש לילד שלהם בעיה, ולכן הם צריכים גם לתת לו משהו להירגע, שיעזור לו ללמוד, להתרכז, פחות להציק, להיות יותר מחונך בבית ומחוצה לבית, וההורים, שלרוב מאוד מתלבטים, ובתוך תוכם לא היו ממש רוצים לתת לילד שלהם את הכדור עצמו כי הוא לא בריא, כי יש לו יותר מידי תופעות לוואי, מחליטים כן לתת, ובפועל נראה שהדבר מאוד עוזר. הציונים משתפרים, ההתנהגות נרגעת, ובקיצור.. מקבלים קצת שקט מכל הכיוונים.

אבל המחיר הוא גבוה מידי, כי מקבלים גם על הדרך ילד קצת שונה.

חשוב לי שתבינו - אני לא שופטת אף אחד בהחלטה שלו מה לעשות עם הילד שלו, אבל חשוב לי כן לתת את הצד השני כדי שהתמונה תהיה יותר שלמה. ותוכלו לקרא על כך בהרחבה יותר באחד הפוסטים גם שפירסמתי פה.

ועם כל המורכבות שבדבר, ולמרות שיכול להיות שרובם של האנשים לא יסכימו איתי ואולי אף דבריי יכעיסו אותם, אני לא מוכנה לעמוד מהצד ולא להגיד את הדברים כפי שהם, כי אם זה יצליח לחדור ללב של אחד ההורים, זה היה כבר שווה את הכל, ולכן חשוב לי כן לשים את הדברים על השולחן ולהסביר שוב ושוב שריטלין וכל כדורים הללו שנותנים לילדים זה לא משחק ילדים, וזה מאוד משפיע עליהם, והמחיר מאוד מאוד מאוד גדול, ובשביל מה? בשביל ציונים? בשביל השקט שיהיה בכיתה, בשביל השקט שיהיה לנו ההורים??

אפשר גם אחרת, ואני מזמינה כל אדם באשר הוא גם לשוחח/להתכתב איתי בהקשר לכך, ואני אעמוד לרשותו.

יש לי הרבה ניסיון גם מחיי האישים שלי באופן אישי, שבסוף כיתה ח' או ט', משהו כזה, הזמינו את ההורים שלי לשיחה עם היועצת ואמרו לה שאני, עדיף לי לעשות רק בגרות חלקית.. ומזל שלי שההורים שלי לא באמת התייחסו לזה, והיום אני בעלת שני תארים ראשונים, הייתי אפילו מצטיינת באחת מהשנים שלמדתי וזכיתי במלגת הצטיינות, ובכלל ממוצע ציוניי בכל 5 השנים שלמדתי לימודים גבוהים, לא היה מתחת ל 85/90.. אז בגרות חלקית? נו באמת.. ובכלל יש לי הרבה ידע שאוכל לתרום לכם, באהבה.