top of page

השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak) | חלק 14

השיח המשעבד - אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותן הולכה האנושות שולל מאות ואלפי שנים. בניית השפה בצורה שקרית, שגרמה בסופו של דבר להנדסת התודעה אל תוך שיח של דרגות, של קיטוב ושל עבודת אלילי שקר. כדי לזכות בחירות האישית, ולהחזיר לידינו את הכוח שהפקדנו (מבחירה או מאונס) בידי "השליטים", עלינו להבין קודם כל ממה עלינו להשתחרר, מחיקת הידע הקודם חיונית לפני שמעבדים ידע חדש. מסה זו נכתבה על ידי פרדריק מאן (Frederick Mann). עקב אורכה, היא מוגשת כאן בחלקים נוחים להבנה ועיבוד. לנוחותכם, מצורף גם קובץ PDF להורדה אותו ניתן גם להדפיס.

תרגום ועריכה: יעל רמון

Slavespeak-Heb part 14
.pdf
הורידו את PDF • 345KB

השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak)

חלק 14

מסה מאת: פרדריק מאן (Frederick Mann) Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED http://threader.ecs.soton.ac.uk/lists/the_process/4102/attachment/the_process.4102.2.html

שיוך חומרי

"המין האנושי בכל הגילאים, תמיד בעל נטייה חזקה להסיק, שלכל שם, חייבת להתקיים ישות נפרדת וניתנת לאבחנה, השייכת לשם זה; וכל רעיון מורכב שהמוח יצר עבור עצמו תוך פעולה על גבי תפישותיהם של דברים פרטניים, חייב במציאות אובייקטיבית חיצונית התואמת אותו".

(נכתב בשיטת ה-E Prime)

- ג'. ס. מיל, "שיטת הלוגיקה" (J.S. Mill, "A System of Logic")

"המדינה הפשיסטית בעלת תודעה משל עצמה, ורצון משל עצמה, ועל גביהם נבנתה המדינה "האתית"."

- מוסוליני על דוקטרינת הפשיזם

(נכתב בשיטת ה-E Prime)


השיוך החומרי מתייחס בעיקרון לתפישת המילה כדבר, או התייחסות לרעיון תפישתי כאל קיום ממשי או כאל דבר קונקרטי.

השיוך החומרי דומה בקירוב להחפצה - התייחסות לרעיון מופשט כאל דבר חומרי.

בספרו "הנחמות שבחוסר ההיגיון: מחקר על המניעים שמאחורי חשיבה בלתי-רציונלית" (The Comforts of Unreason: A Study of the Motives behind Irrational Thought),

רופרט קריישו-וויליאמס (Rupert Crayshaw-Williams) מבצע שיוך חומרי למושגים מופשטים

כגון "אנגליה", "גרמניה", "ארץ", ו"אומה".

הוא משתמש בביטויים "הפשטה קולקטיבית" ו"נוחות בלשנית ריקה".

מיל (ראה לעיל) מתאר שיוך חומרי או החפצה.

מוסוליני משלב החפצה והאנשה על ידי טיפול בשיוך החומרי "מדינה פשיסטית" שלו (נוחות בלשנית ריקה) כבישות אנושית בעלת תודעה ורצון.

המפה של מוסוליני מכילה יותר ממה שניתן למצוא במציאות או בשטח אותו היא מתיימרת לייצג - תוספת, ובמקרה של מוסוליני, הזיה קיצונית - "ראיית" מה שלא ניתן למצוא.

השיוך החומרי מייצג מקרה קיצוני של האדרת מפה ללא שטח - מילה שאין מאחוריה דבר או סימוכין שניתן להבחין בהם - כמו למשל במקרה של המילה "ממשלה".

זאת כדי להמשיך משם הלאה ולהקצות לאותה "ממשלה" לכאורה, רצון וכוחות מאגיים ("מטרת הממשלה היא לפעול עבור האנשים שאינם יכולים לפעול עבור עצמם", - אברהם לינקולן), הקצאה המשקפת האנשה - ואפילו האלהה.

השיוך החומרי מייצג הערכה מכוונת באופן קיצוני - תיאור ריק, כזה שאם תתבוננו, תגעו, תחושו, תטעמו, תדגמו וכד', לא תוכלו למצוא לו כל ייחוס.

וונגוט אמר למעשה, "ממשלה מייצגת גראנפאלון".

אמירתו של בנטהאם, "הביטו באות, ותמצאו שטויות - הביטו מעבר לאות, ולא תמצאו דבר" יכולה להיות ישימה כאן.

לניתוח פילוסופי של "ממשלה" (או "מדינה") כאביזר נוחות בלשני ריק,


רוב מילות השיח המשעבד הפוליטי מהוות דוגמה לשיוך חומרי והערכה מכוונת - מלים תחילה, "עובדות" בסוף; או "זיוף על פני עובדות"; מלים ללא דבר המיוחס להן; גראנפאלונים.

"חום" - שוב - מייצג דוגמה קלאסית לשיוך חומרי.

משום שמדענים החזיקו ברעיון המופשט של "חום", הם הניחו שאם יחפשו מספיק זמן, יימצאו בסוף את החומר המתאים למפה שלהם.

שורשיהם של השיוך החומרי, ההחפצה, ההאנשה, ההאלהה, וההערכה המכוונת, עשויים להיות נטועים בצורות הפרימיטיביות יותר של התופעה שהאנתרופולוג לוסיאן לוי-ברוהל (Lucien Levi-Bruhl), בספרו "כיצד חושבים הילידים" (How natives think), כינה בשם "השתתפות מיסטית".

השתתפות מיסטית יכולה לכלול אלמנטים שונים:

· האמונה שעצמים או חיות הם בעלי כוחות מאגיים.

· האמונה שעצם (הנחשב לעתים למקודש) כולל חלק מהעצמי והוא בעל כוחות מאגיים.

· (ילידים אוסטרליים אחדים החזיקו "קורינגס" - חתיכת עץ או אבן - שאותה שפשפו כשהיו חולים, כדי לנסות ולרפא את עצמם).

· האמונה שהאדם לא יצר את המשמעות; התכחשות למשמעות והקרנתה על משהו חיצוני.

· הקרנה בלתי מודעת של סוגי כוח שונים אל הסביבה.

· היעדר זהות אישית והיגיון כאשר נמצאים בתוך קהל (כפי שתואר על ידי גוסטב לה-בון (Gustav Le-Bon) ב"הקהל" (The Crowd).

· הקנאים הקיצוניים לספורט, המדברים על הקבוצה שהם אוהדים כ"אנחנו".

· ה"פטריוט" המתייחס ל"אומה" שלו לכאורה כ"אנחנו".

· ה"אזרח" המתייחס ל"צבא" של "המדינה" שלו לכאורה כ"אנחנו".

· היעדר עצמאות פסיכולוגית, רגשית ואינטלקטואלית.

· תחושת אובדן ללא אישורם של אחרים.

· הזדהות עצמית עם חפצים כגון מכוניות ובתים.

· הזדהות עצמית עם קריירה או חברה.

· המוכנות להרוג או להיהרג עבור "מטרות" ו"סיבות" שלא ניתן לראותן או להוכיחן.

· הדרישה ש"החברה" תספק לנו את כל צרכינו.

· האמונה שמלים מסוימות הן בעלות כוחות מאגיים.

· האשמה של אחרים בגרימת הרגשות שאתם חשים.

· פטריוטיזם, "שבועות אמונים", "המנונים", "דגלים לאומיים" וכדומה.

· אמונות דתיות, טקסים, ומנהגים.

· סגידה והערצה מכל סוג.

וכד'.

שימו לב להתאמה ולחפיפה שבין המרכיבים דלעיל ובין מנטליות העבד שתוארה קודם לכן.

שימו לב גם היכן מתרחשים שם למעלה (1) מחיקה; (2) עיוות; (3) הכללה; ו (4) הוספה והזיה.

[ספרה של מ. אסתר הארדינג "ה'אני' וה'לא-אני' (M. Esther Harding, The I and the Not-I) כולל פרק על מיסטיקת ההשתתפות.]


תגובה סמנטית

קורציבסקי מדבר על "תגובות סמנטיות" (גם "נוירו-סמנטיות" או "נוירו-לינגוויסטיות"), בהן האדם מגיב - פחות או יותר באופן אוטומטי ותת-מודע ל"פרשנות" הקיימת אצלו למצב או אירוע, ולא נענה בדרך מכוונת, מחושבת והגיונית לאירוע או למצב עצמו.


תגובה סמנטית מתייחסת למכלול התגובתי של אורגניזם: ביולוגי-מילולי-רגשי, העשוי לכלול שינויים ברמות האדרנלין, במתח השרירים, נוזלי העיכול, מחשבות, רגשות והביטוי המילולי.

תגובה סמנטית יכולה להיקרא "תגובה פנימית" (תגובה למילים - או אולי, "פרשנות" טרום-מילולית), זאת בניגוד ל"תגובה חיצונית" (שהיא מענה לאירוע או למצב עצמו).

תגובה סמנטית נוטה להגיע לאחר אירוע חווייתי של העולם דרך תיווך אוטומטי של השפה - חווייה פנימית.

התרפיסט הקוגניטיבי אהרון ט. בק כותב בספרו "תרפיה קוגניטיבית והפרעות רגשיות" (Aaron T. Beck, Cognitive Therapy and the Emotional Disorders) על "מחשבות אוטומטיות" המגיעות בדרך כלל לפני מענה שלילי אוטומטי לאירועים או מצבים.

"אם לא נאמן עצמנו בצורה מכוונת להיענות בצורה מודעת לאירוע או למצב עצמו (תגובה חיצונית), אנו עלולים למצוא עצמנו מגיבים כמו בובות ל"מחשבות אוטומטיות" על ("פרשנות" של) האירוע או המצב (תגובה פנימית)".

בספרו "הנתיב בעל ההתנגדות המועטה ביותר" (The Path of Least Resistance), רוברט פריץ (Robert Fritz) מייצר הבחנה בין "התכוונות תגובתית-היענותית" (קשורה ביותר לתגובה הסמנטית של קורציבסקי) ובין "התכוונות יצירתית" (קשורה קשר רופף למה שכיניתי כ"תגובה חיצונית").

ד"ר אלברט אליס (Dr. Albert Ellis), מייסד התרפיה ההגיונית (Rational Therapy) משתמש במונח "הבלים ברמיזה-עצמית" (Self-suggested nonsense), כדי לתאר את "המחשבות האוטומטיות" הבלתי רצויות של אהרון בק - מה שאנו אומרים לעצמנו, בקול רם ובתוכנו פנימה, כתגובה לאירוע או מצב.

לעתים קרובות, "ההבלים ברמיזה-עצמית" כוללים צורה של הפועל "להיות" - אני חסר אונים, לכן..."; "היא מתכוונת לזרוק אותי..."; "הוא יהודי, אז מה אתה כבר יוכל לצפות..."; "אני מורה, אז מה שאני עושה חייב להיות הוראה..."; "הוא שחור טיפש..."; "הוא לבן מרושע..."; "כל אנשים/נשים הם אותו הדבר..." וכד'.

פיתוח המודעות למלכודות הבלשניות הנגרמות כתוצאה מן השימוש בפועל "להיות" יכול לסייע לנו לנקות את "ההבלים ברמיזה-עצמית" ממוחנו.


"מחלת ה'להיות' "

לפי דיוויד בורלנד (David Bourland):

· כל דבר "בעולם האמיתי" משתנה: לעתים במהירות כה רבה שאולי לא נבחין בשינוי באופן ישיר (כמו במקרה של שולחן שנראה מוצק), ולעתים באיטיות כה רבה שאנו כן מבחינים בו (כמו במקרה של נהר).

· כל אדם, כמו גם כל "דבר", עובר שינויים כאלו.

· פועל ספציפי אחד בשפה האנגלית - "להיות - מגלם בתוכו הקשרים ארכאיים והשלכות של קביעות וקיום סטטי, שאיננו מוצאים "בעולם האמיתי".


זהות "להיות של"

כאשר אני אומר שטרורקרט "הוא" טרוריסט ביורוקרטי או נציג הכפייה הפוליטית, אני משתמש בתווית מגבילה. אני מרמז שכל הפוליטיקאים וכל הביורוקרטים הפוליטיים "הם" טרורקרטים.

זוהי משמעות ה"להיות של" - בלבול בין דרגות ההפשטה.

כדי לפשט את העניין, בואו נשקול את האמירה "האדם הוא טרורקרט".

"אדם" במקרה זה הוא הפשטה מדרגה שנייה - מפה מילולית של מפה טרום-מילולית.

אולם המילה "טרורקרט" מייצגת דרגת הפשטה גבוהה יותר - שתי דרגות למעלה מכך.

בדרגות העוקבות יש לנו "אדם", אחר כך "אדם בכפייה פוליטית", ורק אחר כך "טרורקרט".

התווית מגבילה בכך שתוצאתה עלולה להיות שכל "בני-אדם בכפייה פוליטית" מקבלים את הצבע מאותו המכחול, ואת חוסר ההסכמה בהתאם, זאת בזמן שבפועל קיימים הבדלים נרחבים בין הפרטים המרכיבים את הכפייה הפוליטית, ואחדים מהם עשויים אף לנהוג כאנשים טובים מעת לעת!

אז, האם עלי להפסיק לקרוא לממזרים הללו "טרורקרטים"?

אני לא חושב!

אני מעלה כאן את העיקרון של ניטשה לגבי "טעות שימושית" ואת המפטי-דמפטי, עם "השאלה היחידה היא: מי מגיע לשליטה - ולא שום דבר אחר".

(הומר לשיטת ה-E Prime)

חשוב ביותר, שימו לב והיו ערניים למה שאתם עושים ולמלכודות הבלשניות הפוטנציאליות המעורבות בכך. הטרורקרטים מחזיקים בטקטיקות מועדפות כדי להשמיץ אדם שאינם אוהבים, כמו למשל "ג'ו בלו הוא קיצוני".

הם שולטים בנשק רב-עוצמה. לרוב, זה מצליח להם טוב מאד. אותה טכניקה יכולה לעבוד גם עבורנו.

שאלת מפתח: האם היא מייצרת את התוצאה הרצויה?


הקביעה "להיות-של".

אם אתם אומרים "ג'ו בלו הוא מרושע" אתם רומזים שקיימים בג'ו איכות, או מאפיין הנקראים "רשע".

סביר להניח שג'ו ביצע דבר מה שאתם מגדירים כ"רשע".

ה"רשע" התעורר בכם כרושם לחוויה שחוויתם כתוצאה ממשהו שג'ו עשה.

ה"הוא" מייצג את העובדה שהרושם התעורר בכם.

יהיה מדויק יותר לומר "ג'ו עשה כך וכך, ואני סבור שזוהי פעולה מרושעת משום ש...".

הקביעה "להיות-של" נוטה לעודד אותנו להקרין את הרושם שיש לנו ואת הערכותינו על גבי אחרים ועל גבי העולם "שם בחוץ".

כאשר אנו משתמשים בצורה של הפועל "להיות" כדי לקשר בין שם-עצם ובין שם-תואר, אנו מבטאים, לעתים קרובות, יחס "שקר-עובדה".

בדוגמה לעיל, ג'ו הוא "עובדה", בעוד "מרושע" הוא "שקר".

הקביעה "להיות-של" יכולה להיות בעל השלכות הרסניות בכל רמות התקשורת האנושית.

"אתה טיפש" שונה מאד מ"יש לי רושם שיכולת לעשות משהו מתאים בהרבה ממה שזה עתה עשית!".

שימו לב שניתן לשלב את זהות ה"להיות-של" ואת הקביעה "להיות-של" באותה הצהרה.

אנשים רבים משייכים קביעה מנמיכה לתגית "קיצוני" ויוכלו לעשות כן (אני מקווה!) גם ביחס לתגית "טרורקרט".

וכך, כאשר אנו אומרים "ג'ו הוא קיצוני", או "ג'ו הוא טרורקרט", אנו משלבים זיהוי וקביעה.

130 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


שימרו והגנו על בריאותכם עם

נוגד החמצון החזק ביותר בעולם

אנטי מיקרוביאלי ואנטי דלקתי

bottle-and-box326x440.png

צבע הכסף

386010_2-666514694.png
Paybox.jpg
bottom of page