top of page

השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak) | חלק 3

השיח המשעבד - אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותה הולכה האנושות שולל מאות ואלפי שנים. בניית השפה בצורה שקרית, שגרמה בסופו של דבר להנדסת התודעה אל תוך שיח של דרגות, של קיטוב ושל עבודת אלילי שקר. כדי לזכות בחירות האישית, ולהחזיר לידינו את הכוח שהפקדנו (מבחירה או מאונס) בידי "השליטים", עלינו להבין קודם כל ממה עלינו להשתחרר, מחיקת הידע הקודם חיונית לפני שמעבדים ידע חדש. מסה זו נכתבה על ידי פרדריק מאן (Frederick Mann). עקב אורכה, היא מוגשת כאן בחלקים נוחים להבנה ועיבוד. לנוחותכם, מצורף גם קובץ PDF להורדה אותו ניתן גם להדפיס.

Slavespeak-Heb part 3
.pdf
הורידו את PDF • 429KB

השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak)

חלק 3

מסה מאת: פרדריק מאן

תרגום ועריכה: יעל רמון Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED http://threader.ecs.soton.ac.uk/lists/the_process/4102/attachment/the_process.4102.2.html

שיח משעבד אינו מוגבל לתחום הפוליטי.

הוא כולל כל שפה העשויה להעמיד את הפרט בעמדת נחיתות ביחס לאחרים ולעולם באופן כללי.

שיח משעבד מתרחש, ככל הנראה בכל תחומי החיים: פילוסופי; פסיכולוגי/רגשי; כלכלי; דתי; פוליטי/משפטי; מדעי; בריאותי;

וכן הלאה...

דוגמה לשיח משעבד בתחום הפילוסופי הוא האמירה "אמת מוחלטת".

ד"ר מיכאל יואיט גליסון (Michael Hewitt-Gleeson), מבית הספר למחשבה קורא לזה "וירוס האמת של אפלטון". אני ממליץ לכם על הקורס שלו, "משחקי מוח", שניתן למצוא בקישור https://schoolofthinking.org/

"אין עוד כמוני", "נשים תמיד בוגדות בי", ו"אתה מכעיס אותי", הם דוגמאות לשיח משעבד ברמה הפסיכולוגית והרגשית.



בספרו של אל סיברט (Al Siebert) "מגיעים לשיא: כיצד השתחרר מוחי מהזיות הפסיכיאטריה" הוא מציג תיאור נוקב של האופן בו פועל השיח המשעבד בתחום הפסיכיאטריה, ומהן ההשלכות שלו.

לסיברט הוענקה חברות בתכנית האימון לפוסט-דוקטורט בפסיכיאטריה של קרן מנניגר. הוא העז להטיל ספק ב"דוגמה הפסיכיאטרית הבלתי ניתנת להפרכה" ושרטט מספר רעיונות פורצי דרך

עבור "המורים הפסיכיאטרים" שלו. הם לא שמחו. הם אישפזו אותו בבית חולים פסיכיאטרי כמטופל עם בעיות נפשיות.

הספר כולל את סיפור חוויותיו האמיתיות של סיברט כמטופל עם בעיות נפשיות שאושפז. הוא אף מספר כיצד הצליח סיברט לחדור בראייתו דרך מערכת האמונה האשלייתית השולטת במוחות הפסיכיאטרים.

ציטוט מפתח:

"ואז החלוקים הלבנים שלהם, הדיפלומות, התארים - הם אותות המשמרים אותם בטרנס דמוי היפנוזה.

תפישותיהם לגבי אחרים, השפה המיוחדת בה הם עושים שימוש, התוויות שהם מעניקים למטופלים -

הן כולם תגובות מתוכנתות, כמו אצל חברי כת". לאחר שעזב סיברט את המחלקה הפסיכיאטרית ואת קרן מנינגר, הוא חווה חוויית שיא מדהימה -

מסוג חוויות השיא שתוארו על ידי הפסיכולוג אברהם מסלו (Abraham Maslow). כאשר נהג סיברט דרומה החוצה מטופקה, היתה לו הרגשה פתאומית שבפעם הראשונה בחייו הוא חופשי לחלוטין.

הוא כותב:

"זה היה אדיר!

זו היתה הרגשה חדשה.

עד אז המוח שלי היה שבוי בהזיות ולא ידעתי זאת.

התחלתי לצעוק: "אני חופשי!

אני חופשי!

המוח שלי היה חופשי לחלוטין!

אני יכול לחוש זאת!"

צעקתי חזק ככל שיכולתי: "המוח שלי חופשי!"



שחרור המוח ממערכות אמונה הזויות ואשלייתיות יכול להיות אחת החוויות המשחררות ביותר שניתן לחוות.

הוא יכול גם להיות אחד הדבר החזקים ביותר שניתן לחוש.

דוח זה יכול לשמש כנקודת פתיחה לניקוי שיטתי של המוח מכל האשליות העיקריות שמהן סובל חלק הארי של המין האנושי - ובייחוד בתחום הפוליטי.

משפט מפתח בציטוט האמור של סיברט הוא "עד אז המוח שלי היה שבוי בהזיות ולא ידעתי זאת." הגעה למודעות שמוחכם נשלט על ידי אשליות היא צעד ענק בדרך לשחרור עצמכם מן השיח המשעבד.

שיח משעבד בתחום הכלכלי כולל שפה המשמרת את האנשים שבויים במשבר כלכלי או עוני.

בגיל 16 שוחחתי עם אבי על הקריירה האפשרית שלי בעתיד. בנקודה מסוימת אמרתי, "טוב, אני תמיד יכול להיכנס לעסקים". הוא ענה, "לעולם לא תצליח בעסקים!" - - שיח משעבד כלכלי.

לו קיבלתי את "הקללה הכלכלית" שלו כתקפה, זה היה גוזר עלי כישלון בעסקים.

כל שפה דתית המציבה את הפרט שקיבל אותה בעמדת נחיתות נחשבת מבחינתי שיח משעבד דתי.

המילה "חום" כפי ש"הובנה" פעם על ידי מדענים רבים, משמשת דוגמה לשיח משעבד בתחום המדעי.

בספרו "בדיוק במקום בו אתה יושב כעת" כתב רוברט אנטון וילסון (Robert Anton Wilson):

"השפה בה אנו משתמשים משפיעה על המחשבות אותן אנו חושבים, הרבה יותר מאשר מידת השפעתן של המחשבות אותן אנו חושבים על השפה בה אנו משתמשים.

אנו ארוזים במטאפורות החקוקות באבן; שרשראות מילוליות מנתבות אותנו בתוך מבוך המציאות היומיומית.

"פיזיקאים, למשל, השקיעו קרוב לשלוש מאות בחיפוש אחר חומר, חום, שיתאים לשם העצם "חום". היה צורך במהפכה בתחומי הכימיה והתרמודינמיקה לפני שהבנו שאל לנו להתייחס לחום כאל שם עצם (דבר) אלא כפועל (תהליך) - יחסים בין תנועות של מולקולות".

אז המדענים בזבזו קרוב לשלוש מאות שנים כי מחשבתם היתה, בעיקרון, שבויה בפרשנות שלהם למילה "חום".

עוד על "חום" - מאוחר יותר.

דוגמה לשיח משעבד בתחום הבריאות: "הטבע הוא מושלם; אל לך לנסות ולשפרו באמצעות נטילת תוספים מלאכותיים."

[שימו לב שיכולנו להרחיב את היקף השיח המשעבד כך שיכלול גם סמלים כגון דיפלומות, דגלים לאומיים, מדים, טקסים צבאיים, הצדעה, מחוות כבוד וטקסי דת...]

דוח זה יעסוק בעיקר בשיח המשעבד הפוליטי - שחלחל אל רוב התרבויות.


שני שבטים

חשבו על שני שבטים שונים המבודדים אי שם בג'ונגלים של דרום אמריקה.

נקרא להם שבט א' ושבט ב'.

לכל אחד מהם שפה ייחודית, בעלת מבנה משלה.

שפתו של שבט א' (שפה א') נוטה להיות מילולית ביותר.

אדם הדג דגים, למשל, ייקרא "האדם שדג דגים".

אותו אדם, אם יילך לישון, ייקרא "האדם הישן", בעת שהוא מדבר - "האדם המדבר", בריצה - "האדם הרץ", כשהוא אוכל - "האדם האוכל", אם הוא כותב - "האדם הכותב, או בונה כיסא - "האדם הבונה כיסא", וכשהוא נותן פקודות, הוא ייקרא "האדם הנותן פקודות", וכן הלאה. בשפה א', ההבדלים באים לידי ביטוי באמצעות מלים שונות.

"מילות-דבר", "מילות-עשייה", "מילות-דרך פעולה", "מילות-סיפור", "מילים-מצחיקות", "מילות-פקודה", "מילות-פחד", "מילות-בחירה", "מילות-זיהוי", "מילות-סיבה", "מילות-זמן", "מילות-מקום" וכד'.

מילים שהן ברמה גבוהה של הפשטה הן נדירות ביותר בשפה א'.

לאנשי שבט א' - כל מילה שאינה מתייחסת משהו פיזי ונתפש, היא חשודה ביותר.

המבחן שלהם למציאות הוא פיזיקלי.

שפתו של שבט ב' (שפה ב') שונה ביותר. אדם המפיק את מחייתו בעיקר מדייג, ייקרא "דייג".

(שיטה זו של קריאה בשם תיראה אבסורדית לחלוטין לאנשי שבט א' - - איך יכול אדם להיקרא "דייג" גם כאשר אינו דג, אלא ישן?)

שפה ב' מכילה הרבה הפשטות ברמה גבוהה - - כגון "אושר". אנשים משבט ב' יכולים לדבר שעות על "אושר".

(למישהו משבט א' זה יישמע לחלוטין בלתי מובן - הם מדברים על "אישה שהיא מאושרת", רק כאשר היא מאושרת,

ועל "אישה שהיא עצובה" כאשר היא עצובה.

ההבנה שניתן להפריד "אושר" מאדם פיזי שהוא מאושר, ולדבר על "אושר" כאילו הוא קיים בפני עצמו,

אינה נתפסת במחשבתו של מישהו משבט א').

לאנשים משבט ב', כל מילה בשימוש נתפסת אוטומטית כחלק מהקיום, אחרת - אנשים לא היו משתמשים בה.

(עבור מישהו משבט א', המילה "קיום" כשלעצמה היא אבסורד חסר משמעות,

משום שהמנטליות שלהם תופסת רק קיום של עצמים ספציפיים).

בשבט ב', המבחן למציאות הוא הסכמה.

אם אנשים אחרים מסכימים עם מילה מסוימת ועם האופן שבו נעשה בה שימוש, אז המילה מתקבלת באופן אוטומטי כתקפה ושימושית.

יום אחד מגיע איש זר אל מקום שבתם של האנשים משבט א'.

הם שואלים אותו: "מי אתה?"

הוא עונה: "אני מלך."

הם: "שם שלך מלך?"

הוא עונה: "לא. שמי הוא ג'והן."

הם: "למה קורה לאתה מלך אם שם שלך ג'והן?"

הוא עונה: "אני איש מיוחד, סוכן של אלוהים."

הם: "אתה נראה שונה אבל לא מיוחד; מי אלוהים?"

הוא עונה: "אלוהים בורא העולם."

הם: "איפה אלוהים? איך בורא עולם?"

הוא עונה: "אלוהים הכל; אלוהים כל-יכול."

הם: "איך אנחנו רואים אלוהים?"

הוא עונה: "אי אפשר רואים אלוהים."

הם: "אתה מדבר משוגע."

הוא עונה: "לא; אני מיוחד; אני מראה לכם."

הזר מציג מספר פעלולים, כמו העלמה של עצמים והחזרתם.

הם: "אתה איש חכם שעושה פעלולים."

הוא עונה: "אני מיוחד; אני מלך."

הם: "אתה מדבר מצחיק; אתה ג'והן חכם שעושה פעלולים."

הוא עונה: "אני מלך; מילה שלי חוק."

הם: "איזה חוק?" - - מילה מיוחדת?"

הוא עונה: "כן; מילה שלי חוק - - אתם חייבים לציית."

הם: "אהה! אתה מתכוון מילה-פקודה!"

הוא עונה: "כן; אני מלך; אני עושה חוק."

הם: "לא; אתה מדבר מילה-פקודה?"

הוא עונה: "כן; אני מיוחד."

הם: "מה מיוחד?" - - כל מי שמדבר מילה-פקודה?"

הוא עונה: "אתם לא מבינים."

הם: "לא."

בסופו של דבר, ג'ון הזר מוותר על ניסיונו לשכנע את האנשים בשבט א' שהוא בעל "מעמד מיוחד" ושמילותיו שונות מן המילים של מישהו אחר - - אז הוא עוזב, והולך לחפש קרבנות יותר פתאים שקל להרשימם, במקום אחר... ימים ולילות רבים הוא תועה בג'ונגל עד שמגלה את אנשי שבט ב'.

הם: "מי אתה?"

הוא עונה: "אני מלך."

הם: "שם שלך מלך?"

הוא עונה: "לא. שמי ג'והן."

הם: "למה קורה לאתה מלך אם שם שלך ג'והן?"

הוא עונה: "אני איש מיוחד, סוכן של אלוהים."

הם: "אתה נראה אחרת; איזה אל?"

הוא עונה: "אלוהים בורא העולם."

הם: "איפה אלוהים? איך בורא עולם?"

הוא: "אלוהים הכל; אלוהים כל-יכול."

הם: "תראה מיוחד?"

הזר מציג מספר פעלולים, כמו העלמה של עצמים והחזרתם.

הם: "אתה מלך, נציג של אלוהים."

הוא עונה: "כן; מילה שלי חוק."

הם: "איזה חוק?"

הוא עונה: "חוק מילה מיוחדת של אלוהים דרכי; אתם חייבים לציית."

אנשי שבט ב' משתחווים ומנשקים את רגלי ג'והן - - הם אינם רגילים לבחון מידע מופשט מול המציאות, ולכן מקבלים את ג'והן הזר כ"מלך" שלהם ואת מילותיו כ"חוק". ועתה - כל שעליו לעשות כדי להכפיף, לפקח ולשלוט עליהם הוא - לפתוח את פיו...

"שפה יוצרת פחדים המתיישבים בראשנו ומהפנטים אותנו."

-- רוברט אנטון וילסון, מבוא ל"עץ השקרים" (מאת כריסטופר ס. הייאט, דוקטור לפילוסופיה)


האנשים משבט א' דחו את מילות השיח המשעבד של ג'והן "שיהיה הטרורקרט" - והפכו עצמם לבלתי ניתנים להכפפה, פיקוח ושליטה. עבורם הטרורקרט הוא לא יותר מאשר שקרן חכם ומבצע פעלולים.

אנשי שבט ב' מקבלים את מילותיו של ג'והן "המלך" כמלים המתארות אותו.

הם מאמינים שה"מלך" ג'והן הוא בעל כוחות מיוחדים בגלל הפעלולים שביצע ובגלל הקשר שלו ל"אלוהים". על ידי קבלת מילותיו של ג'והן הטרורקרט, הם מציבים אותו אוטומטית בעמדה עליונה יותר ואת עצמם מתחתיו. רק על ידי קבלה, אמונה ושימוש במילה הטרורקרטית "מלך", הם מקנים לטרורקרט את כוחו - ומכפיפים עצמם לדברו.

חשוב להדגיש כי כבר מעצם קבלתכם את המונחים/מלים של העריץ בכוח, אתם מעמידים את עצמכם בעמדת נחיתות עצומה.

ובעשותכם כך אתם מוותרים על כוחכם ומאפשרים לעריץ בכוח להפוך לעריץ בפועל.

במקום לצחוק למושגים המטופשים שלו, תגיעו ככל הנראה למצב בו אתם מתחננים בפניו "לשנות את החוק" כדי שתוכלו להשתחרר.


ונחשו מי צוחק אחרון...!



Comments


שימרו והגנו על בריאותכם עם

נוגד החמצון החזק ביותר בעולם

אנטי מיקרוביאלי ואנטי דלקתי

bottle-and-box326x440.png

צבע הכסף

386010_2-666514694.png
Paybox.jpg
bottom of page