תורמים להמשך המשימה

טלפון.png
FOL Mock-Up small.png

חזק את גופך מפני רדיקלים חופשיים וקרינה אלקטרומגנטית 

השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak) | חלק 6

השיח המשעבד - אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותה הולכה האנושות שולל מאות ואלפי שנים. בניית השפה בצורה שקרית, שגרמה בסופו של דבר להנדסת התודעה אל תוך שיח של דרגות, של קיטוב ושל עבודת אלילי שקר. כדי לזכות בחירות האישית, ולהחזיר לידינו את הכוח שהפקדנו (מבחירה או מאונס) בידי "השליטים", עלינו להבין קודם כל ממה עלינו להשתחרר, מחיקת הידע הקודם חיונית לפני שמעבדים ידע חדש. מסה זו נכתבה על ידי פרדריק מאן (Frederick Mann). עקב אורכה, היא מוגשת כאן בחלקים נוחים להבנה ועיבוד. לנוחותכם, מצורף גם קובץ PDF להורדה אותו ניתן גם להדפיס.


Slavespeak-Heb part 6
.pdf
Download PDF • 495KB

השיח המשעבד (The Anatomy of SlaveSpeak)

חלק 6

מסה מאת: פרדריק מאן (Frederick Mann) Copyright 1997 Terra Libra Holdings ALL RIGHTS RESERVED http://threader.ecs.soton.ac.uk/lists/the_process/4102/attachment/the_process.4102.2.html

"חוקה" כמילת שקר בודדת

"מעולם לא היה, לעולם לא יהיה, ולעולם לא יוכל להתקיים פרלמנט או כל תיאור של אנשים או כל דור של אנשים, בכל ארץ שהיא, שיש בידיהם את הכוח להכפיף ולשלוט על הדורות הבאים "עד קץ העולם", או לפקד לנצח על האופן שבו יישלט העולם, או מי ישלוט בו;

לכן, כל הסעיפים, הצווים או ההצהרות שבאמצעותן מנסים כותביהם לעשות מה שאין להם זכות לעשות, ואף לא הכוח או הסמכות, הם בטלים ובלתי תקפים כשלעצמם.

כל תקופה וכל דור חייבים להיות חופשיים לפעול עבור עצמם, בכל המקרים, באותו האופן שבו פעלו הדורות והעידנים שקדמו להם.

היוהרה וההתיימרות לשלוט מתוך הקבר, הן המגוחכות והמחוצפות ביותר מכל סוגי העריצות... כל דור הינו, וחייב להיות, כשיר לכל דבר ועניין, כפי שיידרש מכוח הנסיבות. החיים, לא המתים, הם אלו שאליהם יש להסביר פנים."

- - תומאס פיין (Thomas Paine), "זכויות האדם".


במכתם שלו, "אי-בגידה: חוקת היעדר הסמכות" עורך הדין (אחד הבודדים שהם טובים) ליסנדר ספונר (Lysander Spooner) כתב, בשנת 1870:

"לחוקה אין כל סמכות מובנה או חובה. אין לה כל סמכות או חובה כלל, למעט כהסכם בין אדם לאדם. והיא אף לא יכולה להתיימר להיות הסכם בין שתי ישויות הקיימות כעת.

לכל היותר היא יכולה להתיימר להיות הסכם בין ישויות שחיו לפני שמונים שנה...אנו יודעים, מבחינה היסטורית, שרק חלק קטן מן האנשים שהיו קיימים אז נועצו או נשאלו לדעתם בנושא, או שהורשו להביע את הסכמתם או אי הסכמתם בכל צורה רשמית שהיא.

אנשים אלו, אם קיימים, שנתנו את הסכמתם באופן רשמי, הם כולם מתים כעת...והחוקה, עד כמה שהיתה הסכם ביניהם, מתה יחד עמם. לא היו להם כל סמכות או זכות טבעית להופכה למחייבת את ילדיהם...הם אף לא ניסו לכבול אותם.

דהיינו, המסמך אינו מתיימר להיות הסכם בין מישהו שאינו "העם" שהיה קיים אז; ואף אינו ...קובע כל זכות, סמכות, או הרשאה, מצידם, לכבול כל אחד אחר מלבדם...

ובהיותה של החוקה כשלעצמה חסרת הרשאה, על איזו סמכות נשענת ממשלתנו למעשה?

מהו הנימוק שבגינו יכולים אלו המתיימרים לשלוט, לטעון לזכות לתפוס את נכסיו של אדם, לשלול ממנו את זכות הפעולה הטבעית שלו, תוצרתו ומרכולתו, ולהרוג את כל אלו המכחישים את סמכותם להפשיט אדם מנכסיו, חירויותיו וחייו לפי מידת הנאתם או שיקול דעתם?"

כשקראתי לראשונה את המכתם של ספונר, זה היה בגדר מתקפה כוללת על כל מבנה הידע שלי. הוא הניע תהליך של הטלת ספק במושגים רבים:

"חוקה" (לכאורה) - מה מייצגת המילה באמת?

אם ספונר צדק, הרי היא מייצגת אך ורק הונאה ריקה מתוכן. זה גם אומר שהמלים הללו אינן בהכרח מתייחסות למציאות. היו "מילות הונאה" ששימשו רק לשם הולכת שולל.

ואם אין "חוקה" תקפה, אז מה משמעות המילה "ארץ"?

מהי מייצגת באמת?

שאלות דומות עלו גם לגבי "ממשלה", "מדינה", "מלך", "חוק" וכד'. בהקדמה של ג'יימס ג'. מרטין (James J. Martin) ל"אי-בגידה..." קראתי:

"היות ובתקופה הניאוליטית המאוחרת" חיו אנשים בתפקיד פוליטי כמעט אך ורק מכוח מיתוסים (נכון יותר: "המצאות מוליכות שולל" או "פרשנות שגויה קטלנית"!) ומיתוסים פוליטיים המשיכו להתפתח, להתרבות, ולהפוך למורכבים ומסובכים יותר, אף שהוחלפו לאורך הדורות באחרים.

סדרה של מבנים תיאורטיים לחלוטין, לעתים מיסטיים, בדרך כלל היקשיים וספקולטיביים, שמנסים להסביר את המעמדות והיחסים בקהילה...

זוהי המתקפה על בסיסו האבסטרקטי והמילולי של מוסד זה המציף את הדם... אלו התוקפים את ההיגיון שבמשחק... הם המתנגדים המופלאים ביותר שלו."

ספונר גם תקף מלים ומשפטים כגון "הממשלה", "הארץ שלנו", "ארצות הברית", "חבר קונגרסט", "מלך", חוקת ארצות הברית", "אומות", "העם", "שליט", "זכות אלוהית", "נשיא", "מונרכיה", "שגריר", "חוב לאומי", "סנטור", "שופט", וכד'. הוא טען שאלו הן כולן מילות הונאה שבאמצעותן מנסים להוליך שולל את התמימים.

במכתב לתומס פ. באייארד, ספונר כתב:

"למעשה, החוקה היתה הונאה מוחלטת מראשיתה. בהתיימרה להיות "מוסמכת וקבועה על ידי "אנו, העם של ארצות הברית", היא מעולם לא הוגשה להם, כפרטים, כדי שיסכימו עמה מרצון...רק מעטים מהם קראו אותה אי פעם, או ראו אותה כלל; או יקראו או יראו אותה אי פעם. לגבי משמעותה החוקית (אם ניתן כלל לומר שיש כזו) הם אינם יודעים דבר; ומעולם לא ידעו, ולעולם גם לא ידעו דבר".

ספונר ציין כי לאנשים שהסוו עצמם כ"ממשלה" לכאורה, יתאים יותר התואר "מתחזים רמאים" או "קבוצה סודית של גנבים, שודדים ורוצחים".


</