תורמים להמשך המשימה

טלפון.png
FOL Mock-Up small.png

חזק את גופך מפני רדיקלים חופשיים וקרינה אלקטרומגנטית 

יומנו של מתעורר | איך לעשות שלום עם אלוהים | פרק 4

עודכן: 16 בספט׳ 2021


חשבתי שהסיפור שלי עם היהדות נגמר בגיל 13.

אני ממש זוכר את העלייה לתורה שלי באותו בוקר קר של פברואר, כל מה שרציתי היה להידבק לחום של המזגן שייתן לי כוחות לצאת מהבית.


זה היה בוקר קשה מאוד עבורי כי הרגשתי כל כך מטופש. שבועות לפני ישבתי ולמדתי לקרוא בעל-פה כמה שורות מהתנ'ך שלא הבנתי מה באמת משמעותן.


אני כבר ידעתי שאני הומו הרבה לפני אבל אף אחד/ת לא ידע על זה או שאל אותי. בעוד כולם מסביבי רק ארגנו את בר המצווה שלי והיו עסוקים בלהתרגש "שהגעתי לגיל מצוות",

אני בעיקר הייתי עסוק בשאלות למה אלוהים שונא אותי כל כך.

למה אומרים שהומואים צריכים למות?

למה לאהוב בנים זה חטא גדול ומאיים כל כך למרות שהוא נולד מתוך אהבה, משיכה וחיבור?

למה אני משתתף במשחק המטופש הזה של גיל 13 כאשר אני שומע מכל מקום - משפחה, בית ספר, טלוויזיה - שלהיות הומו זה דבר נורא כל כך?


אחרי שהנחתי תפילין בבית הכנסת החלטתי באותו יום שאני לא מתעסק בזה יותר כי כל הטקס הזה הרגיש לי פשוט מזוייף.

אין לי כוונה ורצון לקחת חלק בדת שאינה מכירה בי,

שחושבת שאני מוקצה,

שיש אנשים שמזוהים כל כך עם הדת הזו והם שכל הזמן מזכירים לי כמה אני וחבריי בהמות וחיות אדם.


ואז,

נכנסתי אל 'מאורת הארנב' והתעוררתי אל השקר.

התעוררתי אל הבגידה של כל המערכות סביבי שדואגות בצורה נמרצת שאהיה רחוק מאוד מאלוהים.

ראיתי את המניפולציה של החדשות,

של הצרכנות המוגזמת,

ההתמכרות המכוונת לרשתות חברתיות ולאתרי הפורנו,

את הסגידה לאלילי הוליווד דמיוניים שמלמדים אותנו מה אמור להיות חשוב בחיינו,

הפוליטיקאים שמשקרים לי בפרצוף פעם אחר פעם,

המרדף אחר הכסף שדואג שנהיה כל כך עייפים ומותשים לעשות שינוי.

הכל נחת לי מול הפרצוף.


היום אני חוזר אחורה ומוצא עצמי חוזר אל ההסכמים שעשיתי עם עצמי בגילאים נמוכים יותר.

תוהה בכמה רעל מיותר הזנתי את עצמי באותו מעגל חוזר של שנאה שנתנה לי הרגשה של שליטה מזוייפת.


למה אנשי חינוך, דת תקשורת ופוליטיקאים מקדישים כל כך הרבה זמן בללמד ילדים איך לשנוא חזק כל כך, ואיך לפחד מהאחר שמולם?


כמה רעל אנחנו מכניסים לגוף שלנו כילדים, מבלי לשים לב בכלל, רק כדי להגן על עצמינו מהעולם וכמה ממנו נדבק בנו?


מי בכלל אמר שאין לי מקום אצל הבורא ולמה אני נותן לו מקום רב כל כך בקבלת ההחלטות שלי?


כמה בחירות עשיתי, או מנעתי מעצמי לאורך חיי, רק כתוצאה מפחד או שנאה של מישהו אחר/ת כלפיי?


כאשר חוויתי את הלילה האפל ביותר של נשמתי,

זה היה הלילה בו מערך האמונות שלי על המציאות קרס (ראו טקסט מספר 3).

למה כולם משקרים לי?? למה הם דואגים שנהיה במצב עמוק של פחד, פילוג, שנאה וחרדה קיומית ולמה הכל כל כך מוקצן בישראל??


באותם רגעים של הקרסה,

כאשר התייפחתי על המיטה,

עמוק בתוך ה-void, בתוך הכלום,

בתוך השקר.

רק בתוך הכלום מצאתי את אלוהים.