תורמים להמשך המשימה

טלפון.png
FOL Mock-Up small.png

חזק את גופך מפני רדיקלים חופשיים וקרינה אלקטרומגנטית 

יומנו של מתעורר | מכתב לאהוביי הרדומים - תודעת האסיר בראייה להט'בית | פרק 2

עודכן: 16 בספט׳ 2021


אהוביי, חבריי הטובים ביותר, המשפחה שלי!


אתם נמצאים בעולם אחר והלוואי שיכלתם לדעת מה אני עובר... אז אני כותב לכם כאן את ההתמודדויות שלי כדי שאולי ביום מן הימים נזכה להתאחד.

אנחנו אמנם נמצאים באותו המרחב, אבל אני נמצא במצבים שונה לגמריי של תודעה, כאילו שאני ב-'מימד' אחר.


מיום ליום אני נעשה חד יותר באשר לתעתועים של ה-"מטריקס", ולהתנגשות הבלתי נמנעת, וההכרחית, בין המימדים. אני חושב שלכל מי ש-'התעורר' יש חוויות כאלה כל הזמן והן ילכו ויתעצמו.


לפני כמה חודשים מהרגע שבחרתי לחקור, ובעצם 'לרדת למאורת הארנב', לא הייתה דרך חזרה. גם אם רוצים אי אפשר לחזור אחורה. מאז אני רואה את השקרים שמספרים לנו, אני רואה את הפחד שמנסים להזריק לנו, אני רואה את האייטמים בחדשות שמשאירים אותנו תמיד בתדר של חרדה ממגיפה שבכלל לא קיימת במימדים שמספרים לנו. הלוואי ויכלתם לראות את מה שאני רואה, אבל בחרתם כרגע שלא, ואני עדיין אוהב אתכם ומחכה ליום שזה יקרה! ❤️


זוכרים שרקדנו בבית של בוקי לצלילי דואה ליפה ומיילי סיירוס? איזה כיף היה לנו.

ממש הרגשתי את השמחה שלנו באוויר, אתם עוד תראו שלתדר של אהבה יש הרגשה נעימה כל כך בעולם שאני נמצא בו. כמה שהיה כיף להשתחרר קצת, לשיר, לרקוד ולעשות שטויות!


אתם לא יודעים את זה עדיין, אבל כוחות אדירים דואגים שקהילת הלהט"ב תישן עמוק עמוק.

במשך עשורים רבים הכרנו מקרוב את תחושת הרדיפה בצורה העמוקה ביותר: אנחנו יודעים מה זה להיות דחויים, רדופים ובלי זכויות. ובגלל זה אנחנו כל כך מאמינים לתקשורת ולליברליזם מזוייף, כי אנחנו חושבים שלולא הנאורות והקידמה לא היו לנו שום זכויות, ולכן הם בהכרח פועלים לטובתינו.

רובנו עדיין לא מבינים שהטלוויזיה והתקשורת רואה בנו ככלי-משחק עבורם. אותה תקשורת נשלטת וריכוזית שבמשך עשורים דאגה להציג אותנו כסוטים שמאיימים על הסדר החברתי אך מנגד ובבוא העת גם פעלה "לקנות את ליבנו" בנרמול הזהות המינית שלנו בכל הפלטפורמות החברתיות הקיימות.

ואנחנו קונים את זה כי אנחנו רוצים להיות חופשיים ומאושרים.


מאז שהבנתי עד כמה הוליווד הייתה שותפה למאמצים נרחבים של הנדסת תודעה, ממש היה לי קשה לשמוע את כל הכוכבים שאהבתי פעם. רובם כלי משחק בשביל האליטות ששולטים בתעשיית התקשורת, ומי שלא מתיישר - מייד מושתק כמו ג'ים מוריסון, ג'ון לנון או בריטני ספירס.


השירים שאנחנו אוהבים מכילים מסרים וצפנים שהתת-מודע שלנו קולט ומפנים.

חיילי הסלבס מציגים בפנינו מילים ומראות מסויימים מאוד (למשל דכאון, אלימות או סקס), שמנורמלים בידי תדרים נעימים, ואנחנו מקבלים אותם ומפנימים אותם מבלי לשים לב בכלל.

זה כמו תוכנת מחשב שמשתלטת על מנגנון ההפעלה שלנו וקשה מאוד להתנגד לה. לשירים יש כוח, ובשימוש לרעה הם כמו 'כישוף' שנדבקים לנו אל הדרך בה אנו רואים את העולם ומנסים להשפיע עליה. אנחנו לפעמים מזמזמים אותם בלי סוף.


אז רקדנו ושרנו והפלייליסט הפעיל את השיר של דואה ליפה ומיילי סיירוס - "אתה האסיר שלי".


הלוואי והייתם שמים לב לשיח שמהונדס בתת-מודע בין ה-"עצמי" שלנו ובין "תודעת האסיר"(התוכנה הפולשנית שמכניסים לנו לראש):


"נעול, לא מצליח להוריד אותך ממוחי, ממוחי

אלוהים יודע שניסיתי מיליון פעמים, מיליון פעמים

או-ווה, למה אתה לא יכול

למה אתה לא יכול פשוט לתת לי ללכת?


"מכור לתחושה, הידיים שלי קשורות

אני מפנטז את הפנים שלך על התקרה שלי,