תורמים להמשך המשימה

טלפון.png
FOL Mock-Up small.png

חזק את גופך מפני רדיקלים חופשיים וקרינה אלקטרומגנטית 

יומנו של מתעורר | תודעת האחד והקשר לתקופת 'אחרית הימים' | פרק 29

עודכן: 16 בספט׳ 2021


ישנן שתי דרכים מרכזיות לחוות את ההתנסות שלנו בעולם החומר: לבד או ביחד. האם לראות את עצמך כמנותק לחלוטין מהקולקטיב או להיות מחובר ומאוחד בהרמוניה.


האם אני מגדיל את עצמי בלבד (Service to Self), או האם אני מגדיל אחרים (Service to Others) ובכך גם מגדיל את עצמי כחלק מהקולקטיב?


להמשך העמקה ראו כאן את סדרת הסרטונים של אהרון, פרנזטור מופלא לתודעת האחד שמרחיב על הדרך שאנו עוברים כעת: מימד 3 >> תעלת לידה מימד 4 (אנחנו כאן) >> מימד 5 והלאה.


כראות עיניי, זוהי התפיסה המרכזית שמבדילה בין המימדים ומגלמת את ה'פיצול' בין העולמות. כל המטרה של המימד השלישי של התודעה הוא לאפשר לנשמה לבחור בין שני הקטבים האלו למען המשך התפתחותה.


"זה לא פילוסופיה, זו פיזיקה"

היקום בנוי משני כוחות אשר דוחפים את עצמם זה אל מול זה: המטען החיובי והמטען השלילי. הבינו בבקשה שהמדע והרוח מדברים על אותו הדבר, הגיעה העת להתעורר לכך.


שני הכוחות האלה, החיובי והשלילי, מסתובבים אחד סביב השני ויוצרים אנרגיה על כלל צורותיה. אלו שואפים להגיע לקיטוב/Polarization: ככל שהמטענים האלו נבדלים זה מזה, ככל שהם יותר 'שונים' זה מזה, כך הם מסתובבים רחוק יותר זה מזה ובכך צוברים אנרגיה והשפעה רבה יותר.


הקיטוב לא משתקף בצורה משמעותית בצמחים או בבעלי חיים מכיוון שהם נמצאים בדרגת מודעות נמוכה מהאדם ולכן הבחירה במטען שלילי או חיובי לא נחוצה עבורם כדי להתפתח. עם זאת, במימד השלישי (תפיסת מציאות בחושים ארציים) התודעה של האדם כבר לא יכולה להתפתח אם היא לא בוחרת בכיוון מסוים.

כדי להתפתח מעבר למימד ה-3, כלומר מעבר לחוויה חומרית המחוברת לחמשת החושים בלבד - הנשמה חייבת לבחור.


במסגרת תהליך האבולוציה של הנשמה, זו בוחרת באחד משני נתיבים(/מטענים):

חיובי, שהוא שירות למען האחר ('אני מזהה עצמי כחלק משלם ומטרתי היא להגדיל את הטוב המשותף').

ושלילי, שהוא שירות למען העצמי ('אני מזהה את עצמי כיחיד ומטרתי היא להגדיל את העצמי').


החיים הם משחק של תודעות

דרך שלילית, שמגדילה את העצמי, רואה בכולם ככלי-משחק עבור הדמות הראשית שחיה את חייה. זו הדמות האמיתית היחידה ועל כן גם החשובה ביותר בעולמה. בדרך החוויה הזו, כולם מלבד לדמות הראשית הם הולוגרמות חסרות משמעות, ואם כן זה רק כדי שהדמות הראשית תוכל להתפתח ולגדול. הפרקטיקות להתפתחות התודעתית של דמות כזו היא באמצעות כמה שיותר שליטה ועל כמה שיותר אנשים, זה מה שמזין אותה ומבחינתה זה מה שמקרב אותה אל ההבנה של מהו 'המקור'. זה נקרא קיטוב שלילי.


הדרך החיובית, שמגדילה אחרים, רואה בכולם כחיילי-משחק זהים, שהם שיקוף של הדמות הראשית בהולוגרמות אחרות. זה אומר שהדמות הזו חווה את עצמה דרך כל הדמויות האחרות ("אין עוד מלבדו") ולכן מתייחסת לכל הדמויות האחרות במשחק בדיוק כפי שהייתה מתייחסת לעצמה! דרך הבחירה בנתיב של שירות ואהבה, נשמה שבחרה בדרך זו מתקרבת יותר אל ההבנה מבחינתה של מהו 'המקור'. זה נקרא קיטוב חיובי.


יש כאלה שנמשכים אל האור.

יש כאלה שנמשכים אל החושך.

זה פשוט המקור, שמשחק דרכינו את התפקידים האלה ובכך מכיר את עצמו טוב יותר באמצעות ההתנסות שלנו בעולם החומר. אני מזכיר לכם שהמקור הוא הנקודה שהתחילה את הכל (טקסט 14, ואותה נקודה מקבלת את משמעותה בהתאם למרחב שנמצא מסביבה.


נסביר זאת בדוגמא מתוך הכתבים של 'רא':

יש כאלה שמבחינתם מגדירים 'פיקניק' מצוין ככזה שמתקיים בחיק-הטבע, בהתמקדות ביופיה של השמש הזוהרת, בבראנצ' טעים ומשובח יחד עם משחקי-חברה שיוצרים יחדיו רגעים של אושר משותף.

מנגד, יש כאלה שמבחינתם 'פיקניק' מצוין הוא דבר אחר לגמריי: הם ימצאו את החושך כדבר הטעים ביותר עבורם, ורגעי הכיף והאושר מבחינתם הם יצירת סיטואציות של כאב, קושי וסבל לאחרים.


אנא הימנעו מלהסתכל על כך דרך משקפיים 'ארציים' של רגשות אנושיים ונסו להבין שזהו פשוט משחק של 'תודעות' שמקיימות ביניהן בחירה חופשית. כל דמות במשחק היקומי בוחרת את הצורה בה היא מעוניינת לשחק, את הדרך בה הנשמה מוצאת 'עונג'.


כך מתגלם המשחק בין האור לחושך, אשר שניהם היבטים של אותו המקור.

שירות למען האחר יוצר את 'אלוהים', שהם התגלמות כוחות של אור. אלוהים הם הכח היחיד ביקום שלא יונק את כוחו ממקום אחר, לכן המקור של אלוהים הוא אלוהים עצמם וכוחם בלתי-מוגבל. לכן