קוד נירנברג | קוד האתיקה הרפואי הראשוני לאחר "משפט הרופאים"

קוד נירנברג הוא קוד האתיקה הרפואי הראשוני שהוצא על סמך החוקים שעל פיהם נשפטו הפושעים הנאצים שנשפטו על ניסויים רפואיים זוועתיים שערכו במלחמת עולם שנייה, במשפט הרופאים במשפטי נירנברג.

קוד נירנברג היווה בהמשך את היסוד לחקיקת 'הצהרת הלסינקי'.

קרל ברנדט (במרכז) - הנאשם הראשי , מקור וויקיפדיה

שורשיו של קוד נירנברג בפוליטיקה הפנים-גרמנית טרום מלחמת העולם השנייה, בייחוד בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. האגודה הרפואית הגרמנית של אז נחשבה לאגודה מודרנית ודמוקרטית, הדואגת לבריאות הציבור, כפי שהתבטא, לדוגמה, בחקיקת חוק ביטוח בריאות חובה לפועלים גרמנים.

השימוש בהיגיינה גזעית נתמך לרוב על ידי הממשלה כדי ליצור גזע ארי נעלה, ולהשמיד את כל אלה שלא התאימו לקריטריונים אלו.

שימוש בביולוגיה כדי לממש יעדים של טוהר הגזע, שהיווה עיקרון בסיסי באידאולוגיה הנאצית.

המשפטים נפתחו ב-9 בדצמבר 1946, בנירנברג, גרמניה, ונודעו כמשפטי נירנברג. באחד המשפטים, שנודע כמשפט הרופאים, הועמדו לדין רופאים גרמנים על ביצוע הליכים רפואיים לא אתיים על בני אדם במהלך מלחמת העולם השנייה. ההתמקדות הייתה על רופאים שביצעו ניסויים לא-אנושיים ולא-אתיים באסירים במחנות ריכוז, בנוסף לרופאים אשר השתתפו בעיקורם של למעלה מ-3,500,000 אזרחים גרמנים.

במאי 1947, במקביל להתנהלות המשפט, הוגשו לפרקליטות של פשעי מלחמה שש נקודות שהגדירו מהו ניסוי קליני לגיטימי. שלושה שופטים, בתגובה ליועצים הרפואיים המומחים של התביעה, אימצו את הנקודות הללו והוסיפו ארבע נקודות. עשרת הכללים הללו נודעו כקוד נירנברג, והם כוללים עקרונות כגון הסכמה מדעת והיעדר כפייה, תכנון מדעי של הניסויים ותועלת כלפי המשתתפים בניסוי. ההשערה היא שדברים אלו התבססו על שבועת היפוקרטס, בפרשנות המאשרת ניסויים קליניים תוך הגנה על המטופל.

עשרת הכללים של קוד נירנברג

נדרשת הסכמה רצונית של המשתתף במחקר, המתקבלת מתוך הבנה של הניסוי.
על הניסוי לכוון להביא תוצאות חיוביות לטובת האנושות, שלא ניתן להשיגן באמצעים אחרים.
על הניסוי להיות מבוסס על ידע מוקדם (לדוגמה, מתוך ניסויים בבעלי חיים) המצדיק את עריכת הניסוי.
על הניסוי להיות מתוכנן בצורה שתמנע סבל (פיזי ונפשי) ופגיעות מיותרים.
אין לערוך ניסוי כאשר יש סיבה כלשהי להניח שהוא כולל סכנת מוות או נכות.
רמת הסיכון במחקר תהיה ביחס לרמת התועלת הצפויה מהתוצאות.
יש לדאוג כי החומרים וסביבת ביצוע הניסוי יהיו ברמת בטיחות נאותה אשר תגן על המשתתף מפני הסיכונים הצפויים.
צוות הניסוי יהיה בעל הכישורים הנדרשים לביצוע הניסוי.
המשתתף בניסוי יוכל לפרוש בכל עת, אם הוא חש שישנו דבר פיזי או נפשי המונע ממנו להמשיך בניסוי.
על צוות הניסוי לעצור את הניסוי כאשר הם מעריכים שהמשך הניסוי יהיה מסוכן.

הקוד נחשב למסמך החשוב ביותר בהיסטוריה של האתיקה של מחקרים קליניים, בעל חשיבות מכרעת על זכויות האדם בקנה מידה עולמי. קוד נירנברג, והצהרת הלסינקי שבאה בעקבותיו, הם הבסיס לחוקים ולתקנות הקיימות כיום במדינות רבות הנוגעים לאתיקה של ביצוע מחקרים בבני אדם, ומכוחן פועלים ועדות הלסינקי. בנוסף, הרעיון החדשני של הסכמה מדעת של המשתתף בניסוי התקבל באופן אוניברסלי באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (סעיף 7).

בישראל הוכנסו עקרונות הצהרת הלסינקי (בגרסת 1975, לאחר תיקונים שהוכנסו בעצרת WMA בטוקיו, יפן) לתוך "תקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם) התשמ"א-1980" המהוות את הבסיס החוקי להסדרת ניסויים קליניים בישראל.

שילוב הצהרת הלסינקי בתקנות, מתחייבת הקמת ועדה לבחינת בקשות לאישור מחקרים רפואיים הכוללים ניסויים בבני אדם בכל מוסדות הרפואה והמחקר בארץ, אולם בתאריך 01.05.2020 נכנס לתוקף נוהל הסכמה מדעת בניסויים רפואיים בבני-אדם חדש, אשר בעקבותיו התפטרו חברי ועדת הלסינקי