על הפסיכולוגיה של מכחישי קונספירציות

מבט מקרוב על המעמד המגחך.

טים פויל

תרגום ועריכה – יעל רמון, 22.03.2021

איך זה שאנשים, שהם בדרך כלל אינטליגנטים לחלוטין, חושבים ובעלי היגיון בריא, נתקעים מול הרעיון שסוציופתים קושרים לתמרן ולהונות אותם? ולמה כולם מגינים על העמדה הבלתי מבוססת הזו בלהט כה רב?

ההיסטוריה מקטלגת את תחבולותיהם של שקרנים, גנבים, בריונים ונרקיסיסטים ואת תוצאות מעשיהם ההרסניים. גם בזמנים המודרניים, יש לנו ראיות למכביר על שחיתות והונאות יוצאות מגדר הרגיל.

אנו יודעים ללא כל ספק, שהפוליטיקאים משקרים ומסתירים את קשריהם מחשש לניגוד עניינים, שתאגידים פועלים תוך תיעוב יוצא דופן לנורמות מוסריות, ובאופן כללי, שהשחיתות מקיפה אותנו מכל עבר.

אנו יודעים שדלתות מסתובבות בין מגזרי התאגידים והפוליטיקה, מערכת הלוביסטים, הרגולטורים המושחתים, התקשורת ומערכת המשפט המסואבת, משמען שהמעשים הרעים לעולם לא יובאו למעשה לפתחו של צדק אמיתי.

אנו יודעים שהתקשורת מפיקה לעתים רעשים לגבי עניינים אלו אולם לעולם לא תוקפת אותם באומץ אמיתי.

אנו יודעים ששירותי המודיעין ורשויות אכיפת החוק פועלים ברמה עוצרת נשימה כמעט בתחום הרשע, וכי גם כאן, הצדק לעולם לא יוצא לאור.

אנו יודעים שהממשלות מתעלמות חדשות לבקרים מזכויות האזרחים או רומסות אותן ברגל גסה, ומפירות בצורה פעילה את חובתן כלפי האזרחים. כל אלו אינם שנויים כלל במחלוקת.

אז, מה הוא בדיוק הדבר שבו מסרבים מכחישי הקונספירציות להודות בפני עצמם בלהט כה רב, בצדקנות כה נמרצת ובהתנשאות כה החלטית? למה, בניגוד לכל הראיות, הם מגנים בלעג ובבוז על האשליה המתפוררת ש"הטוב והנפלא" נמצאים אי שם למעלה, שולטים בכל, רק טובתנו לנגד עיניהם ובראש מעייניהם, והם למעשה אנשי מצפון, חוכמה ויושר? שהתקשורת משרתת את העם ואת האמת ולא את המושחתים? שחוסר צדק אחר אי-צדק הם תוצאה של טעויות ורשלנות, ולעולם אינם נובעים מן המילה הנוראית: קשירת קשר?

איזה אדם הגיוני יוסיף להחזיק ולהאמין בעולם אשליות כזה?

למה?

הרי ברור עד כאב כי המבנים הפירמידליים של החברה והחוק שהאנושות אפשרה את פיתוחם הם זהים בדיוק לסוג השליטה

ההיררכית המתעדפת ללא כל ספק את הסוציופתים. אדם הפועל בתוך הלך חשיבה שיתופי בריא ונורמלי, לא יראה נטייה לשיתוף פעולה עם המאבק הנדרש לשם עלייה בסולם התאגידי או הפוליטי.

אז, מה מדמיינים לעצמם מכחישי הקונספירציות שעושים כל היום אותם 70 מיליון או קצת יותר סוציופתים, ש"נולדו לתוך המשחק", עם כל העושר והכוח שלהם, שם בפסגת הפירמידה. כשהתכונות המשויכות ביותר ל"ניצחון" הן דורסנות וחוסר מוסר? האם מעולם לא שיחקו "מונופול"?

סוציופתים אינם בוחרים את השקפת עולמם בצורה מצפונית, והם לחלוטין בלתי מסוגלים להבין מדוע אנשים רגילים יעמידו את עצמם בעמדה של חוסר יתרון כה ברור על ידי הגבלת אפשרויותיהם באמצעות תודעה ואמפתיה - אלו הן מעבר לכושר השגתו של הסוציופת בדיוק כמו שעולם נטול תודעה ואמפתיה הוא בלתי נתפש עבור האדם הנורמלי.

כל מה שהסוציופת זקוק לו כדי לנצח במשחק הוא לשקר בפומבי ולקשור קשרים בסתר. מה יכול להיות פשוט יותר? בשנת 2021, אדם הממשיך לחשוב שהעולם בו אנו חיים אינו מונע רובו ככולו על ידי דינמיקה זו, פועל בנאיביות חסרת אחריות הגובלת בשיטיון. מהיכן נובע הדחף ההרסני והרשלני הזה?

הילד הקטן נותן אמון מולד באלו שהוא נמצא בקרבתם - אמון שהוא ברובם המכריע של המקרים מוצדק. הילד לא יוכל לשרוד ללא אמון זה.

בחברה שפויה ובריאה, אינסטינקט עמוק זה יתפתח בד בבד עם התפתחות הנפש. מודעות עצמית, יכולות קוגניטיביות, כישורי חשיבה והסקת מסקנות, וכן הטלת ספק, יתפתחו אצל הפרט, אולם דחף האמון המולד יוסיף להתקיים כצורך מרכזי של הנפש.

מערכות אמונה משותפות יתקיימו לשם פיתוח והתפתחות מודעת מתוך הדחף הילדותי כדי למקם את האמונה הזו בצורה תודעתית - אל תוך ערכים ואמונות בעלי משמעות עמידה ובעלת ערך עבור החברה, הפרט, ועדיף עבור שניהם.

הערצה וכבוד למסורת, כוחות עליונים, אבות קדמונים, היגיון, אמת, יופי, חופש, ערכם המולד של חיים, או של הבריאה, יכולים להיחשב כולם כנקודות עוגן שבהן ייאחזו בצורה מודעת האמון והאמונה שלנו - כמו גם כל הערכים הנובעים ממערכות האמונה שנוסחו לאחר מכן.

אחת היא מה הנתיב שבו התעצבה והתפתחה אמונתו האישית של אדם, החשוב הוא המודעות ויכולת הזיהוי העצמיים של אותו דחף מולד וצורך באמת. אני מאמין שזוהי אחריות עמוקה - לפתח ולטפח את האמונה הבוגרת - שרבים כל כך כלל אינם מודעים לה.

מה קורה כאשר קיים בתוכנו צורך ילדותי שמעולם לא התפתח מעבר לתפקודו המקורי - ששירת הישרדות גרידא - של נתינת אמון בסביבה הקרובה, אלו שהם בעלי הכוח הרב ביותר, הנוכחים ביותר בעולמו והפעילים ביותר בתוכו? האם מעולם לא חקרנו באמת את נפשנו, ולא שאלנו בצורה מעמיקה במה באמת אנחנו מאמינים ולמה? האם המניע לאמון שאנו נותנים בכל דבר ובכל אחד הוא לחלוטין לא מאותגר? האם אנחנו משאירים את הפילוסופיה לפילוסופים?

לדעתי התשובה היא פשוטה, והראיות לתופעה זו ולהרס שהיא גורמת נערמות מסביבנו ומאיימות לקבור אותנו: הדחף המולד לתת אמון באמנו יולדתנו לעולם לא מתפתח, לעולם לא זוכה לעימות ולעולם לא מופעל עליו הכוח המאזן של ההיגיון (או האמונה הבוגרת). הוא נותר לנצח בהגדרות ברירת המחדל הילדותיות שלו.

גם כאשר הנפש הבלתי בוגרת אינה תלויה עוד בהורים לשם הישרדותה, ציר הליבה העוצמתי והמניע שתיארתי לעיל נותר ללא פגע: לא מאותגר, לא שקול ובלתי מפותח. ובעולם שבו יציבות ובטיחות הם רק זיכרונות רחוקים, אינסטינקט ההישרדות הזה, במקום לתרגל אותו, לשקול אותו, לבדוק את מידת הרלוונטיות שלו, לפענח ולעדכן אותו, נותר, בצורה די חד משמעית, במצבו התינוקי. אנו נותנים את אמוננו בכוח הגדול ביותר, הרועש ביותר, והנוכח ביותר, שלא ניתן להתעלם מקיומו ולהכחישו, משום שהאינסטינקט אומר לנו שקיומנו תלוי בכך. ואז, ב"תינוקייה העולמית" הגדולה הזו, הכוח הנוכח ביותר הוא רשת המוסדות המשקפים ללא הרף את דמות הכוח, השלווה, המומחיות, הדאגה והיציבות שלא זכו בה בצדק.

לדעתי, זו הדרך שבה מאפשרים לעצמם מכחישי הקונספירציות להיתלות ולהגן באלימות על הפנטזיה הבלתי הגיונית הזו שלהם - שבאופן כלשהו, מעבר לדרגה בלתי מוגדרת, אי שם למעלה בהיררכיה החברתית - השחיתות, ההונאה, הרשע והנרקיסיזם מתאדים באורח פלא. והם מצליחים להאמין שככל שהאדם צובר יותר כוח, כך הוא טהור וישר דרך יותר. נשמות מרומות אלו מאמינות, בעיקרון, שבמקום בו ניסיון אישי וידע קודם אינם יכולים למלא את הפערים שבהשקפת עולמם - או במלים אחרות - במקום בו הדלת נעולה - אמאל'ה ואבאל'ה עומדים מאחוריה ועושים כל שביכולתם להבטיח שהאוצר הקטן שלהם יחוש בנוח, יהיה שמח ומוגן לנצח.

זוהי האשליה הבסיסית והמנחמת המצויה בשורש החשיבה של מכחישי הקונספירציות, הבסיס המקרטע שעליו הם בונים את טירת הצידוקים המיתמרת שלהם, שממנה ישקיפו מטה, ילגלגו וילעגו לכל מי שאינו חושב כמוהם.

כך ניתן להסביר מדוע מכחיש הקונספירציות יתקוף כל רעיון לפיו הטיפוס הדואג אינו נוכח יותר - שמאחורי הדלת הנעולה מסתתרים סוציופתים המתבוננים בנו בבוז גלוי, או פשוט מתעלמים לחלוטין מקיומנו. מכחיש הקונספירציות יתקוף כל רעיון כזה ברשעות כה רבה, כאילו חייו תלויים בזה - ובמידה מסוימת, בתוך התרכובת של הנפש הבלתי מודעת וחסרת הביטחון שלו - זה אכן כך.

תחושת הרווחה, הביטחון, הנוחות, או העתיד באופן כללי, תלויה באופן מלא ומוחלט (ובצורה בלתי מודעת לחלוטין) בפנטזיה הזו. הילד מעולם לא התבגר, ומכיוון שאינם מודעים לכך, מתוך התקשרות עמוקה לבטיחותם האישית, הם יתקפו בעוצמה רבה כל מה שמאיים על היבט מרכזי ובלתי מודע זה של השקפת עולמם.

הטיעון המייגע שבו משתמש מכחיש הקונספירציות לשם הימנעות מבדיקה וחקירה הוא "לא יכולה להיות קונספירציה כל כך גדולה".

התשובה הפשוטה והניצחת לביטחון עצמי כה רב במומחיות זו לגבי קונספירציות היא ברורה: "כמה גדולה?"

התאגידים "הרפואיים" הגדולים ביותר בעולם יכולים להתייחס במשך עשורים שלמים לתביעות נגדם בבתי המשפט כאל "הוצאות עסקיות רגילות", וזה כולל פשעים החל מהשתקת ניסויים בעלי תוצאות מנוגדות ועד לאירועי רצח המונים כתוצאה מניסויים בסתר, וכלה בפשעים סביבתיים בסדר גודל קולוסאלי.

ממשלות מבצעות את ה"ניסויים" (פשעים) השפלים ביותר, שלא יעלו כלל על הדעת, על אזרחיהן, בלא שייאלצו כלל לתת את הדין על כך.

פוליטיקאים משקרים לנו בפנים כמעשה שבשגרה בלא לשאת בכל השלכה.

וכן הלאה, וכן הלאה. באיזה שלב, בדיוק, הופכת קונספירציה כה גדולה ש"הם" פשוט לא יכולים להמשיך בה, ולמה?

לדעתי, זוהי הנקודה שבה יכולתו הקוגניטיבית של מכחיש הקונספירציה קורסת, ואינסטינקט ההישרדות הבלתי מודע שלו בועט את דרכו פנימה אל המודעות. זוהי הנקודה שבה האינטלקט מוכרע מהיקף האירועים והאינסטינקט דורש לחזור חזרה אל האמונה המנחמת והמוכרת, שהיתה ידועה ושטופחה מאז השנייה הראשונה שבה פגשו השפתיים בפטמה. האמונה שמישהו אחר מטפל בזה - שבמקום בו העולם הופך בלתי מוכר לנו, קיימת סמכות אנושית בעלת כוח ונדיבות שבה נוכל לשים מבטחנו ואמוננו ללא כל תנאי כדי להבטיח לעצמנו בטיחות רגשית לנצח נצחים.

אשליה מסוכנת זו עשויה להיות הגורם המרכזי להעמדת בטחונה הפיזי של האנושות ואת עתידה כולו בידיהם של הסוציופתים.

השאלה שיש להפנות לכל מי ששם לו להרגל לבטל אנשים השואלים, חוקרים ומביעים ספקות ולהתייחס אליהם כאל משוגעים, פרנואידים, מכחישי מדע תומכי טראמפ, היא: במה אתה מאמין? במה שמת את אמונך ולמה? איך יכול להיות, שלמרות שאף אחד לא בוטח בממשלות, אתה מתעקש להאמין לארגוני שלטון גלובלי בלא כל ספק ותהיה? היכן ההיגיון בדבר?

אם אתה מאמין בארגונים כאלו, קח בחשבון שבעידן הגלובלי המודרני, ארגונים אלו, עד כמה שהם מוצגים כיוצאים מן הכלל, הם בסך הכל ביטוי גדול ורחב יותר של הגרסאות המקומיות שבהן אנו יודעים שלא ניתן לבטוח. הם אינם הורינו ואינם מפגינים כל נאמנות לערכים אנושיים. אין כל סיבה לתת אמון באף אחד מהם.

אם לא פיתחת בצורה מודעת אמונה ולא שאלת את עצמך מדוע אתה מאמין במה שאתה מאמין בו במידה מסוימת של העמקה, עמדה כזו עשויה להיראות מונעת מתוך שנאת אדם, אולם לאמיתו של דבר היא ההיפך מכך. ארגונים אלו לא הרוויחו ביושר את אמונך בהם ולא השקיעו בו דבר חוץ מאשר יחסי ציבור, כסף ושקרים מפתים. הכוח האמיתי נותר, כמו תמיד, בידי האנשים הפשוטים.

יש סיבה לכך שהבודהיסטים מייעצים בחום לבטוח בדארמה - חוק הטבע של החיים, ולא באנשים. פתגמים דומים ניתן למצוא גם בכל מערכות האמונה האחרות.

הכוח משחית. ובעולמנו היום, אמון שניתן ללא ביסוס וללא הצדקה, עשוי בעצמו להיות אחד ממקורות הכוח הגדולים ביותר.

קונספירציות פשע מסיביות קיימות! הראיות אינן ניתנות להסתרה והן מכריעות. היקפן, נכון להיום, אינו ידוע, אולם אין כל סיבה לדמיין, בעידן הגלובלי החדש, שהמרוץ הסוציופתי לעבר הכוח או לבעלות על המשאבים הנדרשים עבורו, יתמתן בצורה כלשהי. בטח לא כאשר המתנגדים לו זוכים לקיטונות של בוז ומצונזרים עד כדי השתקה על ידי שומרי השער, "האידיוטים השימושיים", ועל ידי מכחישי הקונספירציות, שהם למעשה, תורמים ישירים לאג'נדה הסוציופתית באמצעות מתקפותיהם חסרות המנוח על אלו המנסים להדליק שביב של אור שיחשוף את הרשע.

זוהי אחריותו הדחופה והמיידית של כל בן אנוש לחשוף את האג'נדה הסוציופתית בכל מקום בו היא נחבאת - ולעולם לא לתקוף את אלו שמנסים לעשות זאת.

כעת, יותר מתמיד, הגיעה העת להניח הצידה את המשחקים הילדותיים ואת הדחפים הילדותיים, ולהתייצב כאנשים בוגרים להגנה על עתיד הילדים האמיתיים, שאין להם ברירה אלא להפקיד בידינו את חייהם.

מאמר זה התמקד במה שאני סבור שהוא המניע הפסיכולוגי העמוק ביותר החבוי במעמקי הכחשת הקונספירציות.

אין ספק שיש עוד רבים, כמו התשוקה להיות מקובלים; ההימנעות מן הידע הקיים לגבי צללים חיצוניים ופנימיים ומן העיסוק בהם; שימור התדמית העצמית החיובית והצדקנית; גרסה מוכללת של תופעת "הקוף המעופף" שבה המעמד האגואיסטי והמרושע מגן על עצמו על ידי התקבצות סביב הגזע ה"בריוני"; האימוץ התת-מודע והמתוחכם של השקפת העולם הסוציפתית ("האנושות היא הווירוס"); התמכרות להתפרצויות זעם/תסביך עליונות/משחקי מעמדות; אינטלקט מקובע או חסר שאיפות המוצא צידוק לקיומו באמצעות שמירה על המצב הקיים; מנגנון ההגנה המנותק מן המציאות, שבאמצעותו ניתן לדמיין שפשעים וזוועות המבוצעים שוב ושוב במהלך חיינו אינם באמת מתרחשים ברגעים אלו ממש, ולא "כאן"; או לחלופין, העצלנות והפחדנות המוכרים והפשוטים.

דעתי היא, במידה מסוימת, שכל אלו שפורטו כאן, נבנו על בסיס הסיבה הראשונית שאותה הסברתי בהרחבה לעיל.

* טים פויל הוא אנגלי שאוהב חתולים, טבע, מוזיקה, אוכל, אנושות ואמת. ניתן לעקוב אחר מאמריו כאן, ובטוויטר: @timfoyl