.png)
תביעה בנושא פטור מעטיית מסיכה | משרד עורכי דין דוד-זקס-פרייס-הגדיש
צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) קובע בסעיף 3ה. (סעיף קטן א') כי "לא ישהה אדם במקום שאנו מקום מגוריו מבלי שהוא עוטה מסיכה".
אולם לא הרבה אנשים מודעים לעובדה שקיים בצו גם סעיף ב', הקובע על מי לא יחול סעיף א', ובכך נותן פטור מעטיית מסיכה:
(1) קטין מתחת לגיל 7
(2) אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה באופן משמעותי או שנמנעת ממנו עקב מוגבלותו האמורה, לכסות את הפה ואת האף כאמור בסעיף קטן (א).
בנוסף לזה, בתחילה הופיע בצו סעיף ג' (1), הקובע כי אכיפת עטיית מסיכה במקום הפתוח לציבור היא חובתו של בעל העסק.
כמפורט בסעיף ג' (1):
מחזיק או מפעיל של מקום הפתוח לציבור -
(1) לא יכניס למבנה אדם שאינו עוטה מסיכה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן הוא פטור מחובת עטיית מסיכה כאמור בסעיף קטן (ב) (1) או (2).
(2) לא ייתן שירות לאדם שאינו עוטה מסיכה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן הוא פטור מחובת עטיית מסיכה כאמור בסעיף קטן (ב) (1) או (2).
(3) יתלה במקומות בולטים לעין במקום, לרבות בכניסה אלי, מודעה בדבר חובת עטיית מסיכה במקום.
(4) אם יש במקום מערכת כריזה – יודיע באמצעותה, אחת לחי שעה לפחות, על חובת עטיית מסיכה.
אולם באוגוסט 2020 סעיף זה נמחק ואיננו קיים יותר.
כיום לא חלה חובת האכיפה על בעלי העסק, אין זה סמכותם להיות שומרי חוק ולקבוע למי ניתן או לא ניתן לתת שירות.
למרות שעברה מעל לחצי שנה מאז ביטול סעיף זה, מרבית בתי העסק לא מעודכנים עד היום אודות שינוי החקיקה, ומוסיפים לחדור לפרטיות לקוחותיהם ולכפות עליהם בחוסר סמכות את חובת עטיית מסיכה.
שתי עובדות אלו היו ידועות לגברת א', כאשר היא נכנסה לחנות תכשיטים עם ילדיה על מנת לרכוש תכשיט.
על אף היותה מחזיקה בפטור מעטיית מסיכה ומחלימה מפני מחלת הקורונה, מתוך כוונה למנוע חוסר נעימות למוכרת ולשאר הלקוחות בסניף, החליטה א' לעטות מסיכה.
במשך כל זמן ביקורה בסניף, המוכרת העירה בצורה טורדנית שא' תקפיד לכסות היטב את אפה ופיה. כאשר א' הציגה בפניה את העובדה שיש לה פטור מעטיית מסיכה, המוכרת ביטלה כלאחר יד את תוקפו של האישור הרפואי.
המוכרת המשיכה להטריד את התובעת ולבסוף היא סירבה להעניק לה שירות. כאשר התובעת הביעה מחאה על התנהגותה, המוכרת יצרה קשר עם הממונה עליה, ולאחר התייעצות היא הודיעה לה כי היא מסרבת להעניק לה שירות, קראה לה לצאת משטח הסניף, תוך כדי שהיא מאיימת להזעיק את אנשי הביטחון על מנת שיסלקוה.
וכל זה - מול עיניי ילדיה.
יחסה המחפיר של המוכרת כלפי התובעת, מסכת ההשפלות והאיומים כלפיה, כאילו היא פושעת מסוכנת אשר ניתן להשתלח בה ולהשפיל אותה מול עיני ילדיה המשקיפים מן הצד, הביאוה לקבל החלטה לתבוע את חנות התכשיטים.
התביעה הוגשה במרץ 2021, על סך 33,800 ₪, על-ידי משרד עורכי דין דוד-זקס-פרייס-הגדיש, בגין איסור אפליה, פגיעה בזכות החוקתית לשוויון והפרת חוק איסור לשון הרע.
התנהלותה של המוכרת עולה לכדי אפליה ופגיעה בזכות החוקתית לשוויון, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (חוק איסור אפליה).
על פי סעיף 3 (א):
מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.
סעיף 5 לחוק איסור אפליה מסמיך את בית המשפט לפסוק בשל עוולה זו פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ בלא הוכחת נזק.
סירובה של המוכרת להעניק לתובעת שירות מחמת מוגבלותה מהווה גם הפרה של סעיף 19 ו' לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (חוק שוויון הזדמנויות), העוסק באיסור הפליה במקום ציבורי ובשירות ציבורי.
סעיף 19 נא (ב) לחוק שוויון הזדמנויות מסמיך את בית המשפט לפסוק בשל עוולה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ בלא הוכחת נזק.
סירובה של המוכרת להעניק לתובעת שירות ובחירתה להלך על התובעת אימים ולאיים עליה בהזעקת הביטחון לעייני ילדיה ולעייני יתר הבריות שנכחו בסמוך לסניף, כאילו היתה אחרונת הפושעים, מקנה לה עילה מכוח סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (חוק איסור לשון הרע).
סעיף 1 לחוק קובע:
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע מסמיך את בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
מכיוון שחשוב שהציבור יכיר את זכויותיו, אנו מביאים לפרסום תביעה זו, על אף שטרם התקבלה הכרעה של בית המשפט בתביעה זו.
זוהי חובתנו המוסרית לעמוד על זכויות היסוד שלנו. הזכות לנשום חופשי, להיות שווים כאחד האדם ולכבד אחד את השני הן זכויות יסוד שאסור לנו לאפשר שייקחו מאיתנו. מי שעושה זאת, אין להסס במקרים אלא לפעול כנגדו על כל המשתמע מכך.
· אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני להורדת המסמך המראה את הפטור מעטיית מסיכה של משרד המשפטים - לחצו כאן.
המסמך מצורף בתחתית העמוד.
